"אני חולת קפה שחור ורעבה להצליח": היצירה, הכאב והחלום של אסתי שוורצמן

מערכת ניוריויסטה | ראיון | 3 ביולי 2025

אסתי שוורצמן, בת 30, היא בוגרת שנקר, אמנית ומעצבת במותג בגדי הים הישראלי "BANANHOT" בשנים האחרונות. רווקה וחובבת קפה שחור מוצהרת אבל מאחורי ההומור והקלילות מסתתר סיפור חיים לא פשוט, שהפך אותה למה שהיא היום.

היא גדלה לבית סובייטי, עם אמא שעלתה לארץ כשהייתה בהיריון איתה, אבא שנותר ברוסיה עד היום, וסבתא אחת מיוחדת שלקחה על עצמה תפקיד של אם שנייה.

"לא קל לגדול בתור ילד רוסי בחברה הישראלית עם מצב סוציו-אקונומי נמוך ועוד הרבה סיבות אבל מה שכן? זה מחזק אותך כי אתה שורד. תמיד ידעתי לחלום, גם מגיל קטן, גם כשלא היה. זה לא היה בית של מסורת או חגים, משפחה גדולה, ממש לא... אני בת יחידה, אז אתה די גדל לבד בעולם שלך כילד. אני זוכרת את עצמי תמיד מציירת בובות, תופרת כל מיני דברים ומעסיקה את עצמי בכל רגע נתון באומנות ויצירה – אף פעם לא היה לי משעמם עם עצמי."

הילדות שלה לא הייתה עטופה בחום משפחתי נרחב או בארוחות שבת רועשות. היא גדלה כבת יחידה, בבית שבו לא היו חגים או מסורת, ובמובנים רבים היא הייתה הילדה, החברה, האחות והמבוגר האחראי של עצמה.

"זה לא היה בית של מסורת או חגים, משפחה גדולה, ממש לא... אני בת יחידה, אז אתה דיי גדל לבד בעולם שלך כילד." 

(📸) אופיר חיית

תחושת חוסר ליוותה אותה מאז ומתמיד – אבא שלא היה בתמונה, תחושת ניתוק, והצורך להגן על עצמה בכל סיטואציה "לגדול בארץ ללא אבא זאת תחושה שמשהו חסר כל הזמן... אתה רואה את כל הילדים בגן ובבית ספר שאבא מגיע לאסוף אותם ואתה לא מבין למה אותך לא, במה אתה שונה? הרגשתי את המילה הקשה – 'נטישה', וזאת תחושה לא קלה לילד לסחוב על עצמו..."

לא קל לגדול בלי אבא בתמונה.

"את פשוט לומדת לקבל את זה עם השנים. שאין אבא, הוא לא חלק מהתמונה. בהתחלה זה כואב, אבל אחרי הכאב אתה פשוט מתרגל וזה פחות מפריע."

התחושה הזו  שאין מי שיגונן עלייך יצרה אצלה כבר בגיל צעיר מנגנון הגנה. צורך להוכיח את עצמה, להוכיח שהיא שווה, שהיא מסוגלת, שהיא לא צריכה טובות. בתיכון, אותה תחושת הישרדות הובילה לנפילה אבל גם לפריצה הראשונה שלה מול עצמה.

"לתיכון הגעתי כילדה בתחושה שהיא צריכה להוכיח לכולם שהיא כן טובה. בכיתה י', מה ששבר אותי, זאת הייתה הנקודה הראשונה שאני חושבת ששינתה אותי. רכזת השכבה הכניסה אותי לשיחה וטענה שאני על סף לעוף מהתיכון ושלא ייצא ממני כלום. ממש השתמשה במשפטים קשים שלא הייתי אומרת לילדה בת 15. פה כל כך התעצבנתי שאמרתי -אני אוכיח לה אחרת. ומשם נהפכתי תוך חצי שנה למצטיינת של התיכון. גם לטקס קבלת מלגה היא ליוותה אותי יד ביד וזה מצחיק. מהנקודה הזאת הבנתי שאף אחד לא יכול לזלזל בי ושאני הולכת להצליח."

"החלום שלי הוא להצליח בגדול, לכבוש, שאנשים יהנו מהאומנות שלי"

במקום לקרוס היא החליטה להילחם. תוך חודשים ספורים, הפכה למצטיינת, זכתה במלגה, ואותה רכזת שהטילה בה ספק  הפכה למלווה שלה בטקסים "פה כל כך התעצבנתי שאמרתי- אני אוכיח לה אחרת... ומהנקודה הזאת הבנתי שאף אחד לא יכול לזלזל בי ושאני הולכת להצליח."

אסתי שירתה בשלישות ברמת גן וגויסה לקבע "בתפקידי.הייתי בבסיס בבוקר ובערבים מלצרתי. עבדתי כל הזמן, היה לא פשוט אבל מעניין... השירות הצבאי נתן המון. אתה ממש נהיה עצמאי... אני בתור חיילת כן אחת שעונה ודעתנית אם משהו לא היה תקין, לא הייתי מאלה שמורידות את הראש ושותקות." היא מספרת.

ואז, בין משמרת למשמרת, היא התחילה לצייר בחוברת פשוטה, עם עפרונות, בעמדה במשרד. בגדים, בובות, רעיונות. בלי לדעת אם זה ילך או לא. אבל משהו שם בער בה, משהו מוכר מהילדות.

משם הדרך לשנקר לא הייתה ישירה. אחרי הצבא לקחה קורס תפירה בסיסי רק כדי לבדוק אם זה בכלל מתאים. ואז הגיעה פורים, ואיתו – הרגע ששינה הכול.

"אחרי הצבא הלכתי לקורס תפירה למתחילים בשנקר, רק בשביל להבין בכלל אם זה שלי... חזרתי הביתה חודשיים לפני פורים, וישבה אצל אמא שלי חברה שלה – רוזיטה, אישה מהממת עם סטייל. היא שאלה אותי – למה את לא תופרת תחפושות? מאוד חששתי... והיא פשוט אמרה לי 'יאללה בואי נתחיל'. וככה היה. לקחנו בדים שהיו, תפרנו כל הלילה את 5 התחפושות הראשונות, העליתי לפייסבוק – ובום, זה התחיל להתפוצץ."

היא נרשמה לשנקר, עברה את שלב הקבלה הקשוח, והצליחה להתקבל כבר מהניסיון הראשון.

מה הרגשת שהתקבלת? לא פשוט להתקבל לשנקר.

"כשהתקבלתי חוויתי אושר מטורף שאני הולכת להגשים את החלום שלי ולעוף איתו. שמתי את השאלות והפחדים של 'מה יהיה אחרי' בצד, ונהניתי פשוט מכל רגע. הבנתי שאני נכנסת לחוויה שתהיה קשה במיוחד – נפשית, כלכלית, לימודית. במקביל לתואר כל הזמן עבדתי בעיקר במלצרות, ועשיתי דברים במקביל כמו הפקות, צילומים, תצוגות."

במהלך התואר, הצליחה לפרוץ לתודעה עם פרויקטים מקוריים, נועזים, ושימוש מתמיד בפלטפורמות החברתיות ככלי תקשורת מול הקהל.

"בשנה ב' הרמתי הפקה מקצועית לקולקציית בגדי ים שעשיתי בהשראת הסרט הצרפתי 'שמלת קיץ' מ-1996. העברתי מסר שכל אחד יכול להרגיש וללבוש מה שהוא רוצה, אם זה בת כבן ואם זה בן כבת. המון בודי פוזיטיב"

ומשם זה התחיל להתגלגל פתאום סטייליסטים התחילו לפנות אליה, לבקש להשאיל פריטים, והיא מצידה לא עצרה לרגע. היא צילמה, יצרה, העלתה תכנים בקצב מסחרר, ובעיקר שמרה על עצמה בתנועה מתמדת. לא רק רלוונטית אלא נוכחת. כל פרויקט קטן הפך להזדמנות, כל פוסט לאינסטגרם הפך לפריט שמושאל שוב ושוב. המומנטום שיצרה סביבה לא דעך – הוא רק הלך והתרחב.

היא זכתה להלביש מפורסמים בארץ בניהם מריה דומרק, שגיא לירן, אקו, את הזמר והשחקן עילי צ'פמן שהיה המפורסם הראשון שזכתה להלביש וגם זכתה להתפרסם בווג זכות הדגמים שלה.

"הייתה תקופה בתחילת שנה ג' של שקט ואז ברגע מבשרים לי שאני מציגה בשבוע האופנה – ופתאום הדגמים שלי מתפרסמים בווג... זה גל נורא מטלטל להיות למעלה ואז למטה. חשוב לשרוד אותו ולהישאר חיוביים וחדורי מטרה."

"המפורסם הראשון שהלבשתי היה עילאי צ'פמן... מריה דומרק הייתה תענוג לעבוד איתה... ואביתר עוזרי – עשיתי איתו הפקה שהתפוצצה גם למגזין בגרמניה."

אסתי זכתה גם להגשים חלום קטן.

"בשבוע האופנה במילאנו אפילו פגשתי את קים קרדשיאן מחוץ לאפטר פרטי של דולצ'ה וגבאנה – לא אשכח את זה. הייתה חוויית חיי."

גם היום, כמעט שלוש שנים אחרי שנקר, היא עדיין לא עוצרת. הפריטים שלה ממשיכים להופיע על המסך – ב"כוכב הבא", בהפקות בחו"ל, על כוכבים שמלבישים אותם בסטייל שנולד אצלה בסטודיו.

מאיפה את שואבת השראה לעיצובים?

"אמנית אני אוהבת מאוד תקופות היסטוריות שונות משם חלק מההשראה, זה יכול להגיע פתאום מתקופת יוון העתיקה לתקופה הויקינגית ואז בכלל ללכת לרנסאנס הבארוק והרוקוקו.

המון השראה מגיעה גם מהעולם המיני, הרומנטי והמגדרי, ישלי המון חברים שונים ומגוונים ואני אוהבת לגעת בנושאים האלו להתעסק בהם ולתת להם מקום ומודעות.

לעומת זאת הרבה מהקולקציות שייצרתי הכנסתי בהן את ההטראומות שלי ודברים איתם אני מתמודדת בחיים כמו למשל מחלת הפסוריאזיס, שהתפרצה אצלי בצורה חמורה מאוד וגרמה לי פשוט לתסכול נפשי עמוק וקשה הייתי מרגישה מצורעת, זאת מחלה שתוקפת את הגוף, מתבטאת בפצעים שמגרדים ממש ולא אסתטיים, מי שסובל מזה מבין כמה זה מתסכל ואין לזה באמת טיפול חד משמעי."

איך מתמודדים עם דבר כזה?

"הייתי הולכת שנה וחצי עם בגדים סגורים לכסות את הרגליים שלי, הידיים ונורא התביישתי, אחרי שעשיתי על קולקצייה - שיחררתי, זה ממש עזר לי לטפל בבעיה בכך שנתתי לזה פחות מקום, הפסקתי להתבייש והבנתי שזה מי שאני וזה מה יש.

זה עזר לי להחלים באותה תקופה, הבאתי את המקום של הלא מושלם - לשלם החדש, במהלך יצירת הקולקציה ומחקר ראיתי באמת שיש המון אנשים שסובלים כמוני ומתמודדים על המחלה הזאת והבאתי אותה בפרוייקט ממקום של בושה וכיעור ולמקום של בגדים כל כך יפים ושלמים שלרגע לא תחשבי שההשראה מאחורי זה - זה מחלת עור."

"התהליך העיצובי מתחיל ממחקר אני לוקחת נושא מתחילה לחפש ויזואליות שמניעה אותי אם זה צבעים, אווירה, צלליות וגזרות, משם ממשיכה לסקיצות והמון סקיצות, התהליך הויזואלי והמחקר מניע אותי להתחיל להכין פיתוחי בדים וטקסטיל, לגעת בכל מיני חומרים שקשורים בנושא, בכך מתחילה לבנות קולקציה, למתן אותה ובעצם להתחיל לספר את הסיפור דרך הבגדים, האקססוריז והצבעוניות שלי.

אני מאוד מאמינה בלהעביר מסר בבגדים, לגרום לאנשים להרגיש שייכות דרך הבגד וחיבור אלי, לתת לאנשים השראה ולהכנס לעולם שלי.

אפשר להגיד שדרך האופנה אני מצליחה להוציא את הכאב שלי, את ההתמודדות וגם את הרגש והאהבה."

את מתכננת להוציא בהמשך קולקציה או יותר בקטע להלביש מפורסמים ולעצב להם באופן אישי?

"החלום שלי הוא להוציא קולקצייה מסחרית ואחת גם האוונגרדית שתשלב בתוכה יותר אווירה אומנותית ותוצג בשבוע האופנה, קולקצייה עם סיפור.

וגם קולציית READY TO WEAR שתפנה לקהל צעיר ולאנשים שאוהבים להתלבש, תשלב בגדי יומיום עם מחוייט טיפה ותיהיה מורכבת מדיטייליס מיוחדים , היא תשלב בתוכה דרופים קצרים של נעליים, בגדי ים וכובעים, כמובן שגם להלביש מפורסמים זה משהו שתמיד אשקול על הדרך ואנסה לעשות כי הדבר הכי מספק לראות מישהו שנהנה מהדגם שלך"

את מי היית רוצה להלביש שעוד לא זכית ?

"הכי הכי הייתי רוצה להלביש את קים קרדשיאן וליידי גאגא, הם שתי דמויות כל כך מיוחדות שפשוט יעזו ללבוש רק משהו מטורף ולא סטנדרטי, הם לא הולכים לפי הטרנד הם אלה שמכתיבים אותו ומבשרים את הבשורה.

האמת שיש תכנונים אני כל הזמן שולחת מדברת, בודקת ושומרת על קשר גם עם הסטלייסטית של טומי קאש, את סופר דאני אני מנסה לתפוס אם זה דרך האינסטגרם ובעוד דרכים זה קצת קשה.. אבל אני בטוחה שאפגוש אותה ואצליח להלביש את קים."

החלום?

"החלום שלי הוא להצליח בגדול, לכבוש, שאנשים יהנו מהאומנות שלי

באתי מכלום, לא מעושר ולא ממשפחה עמידה, כל מה שאני בונה אני בונה בכוחות עצמי ואני מרגישה את העולם מחזיר לי באותו מטבע.

מחכה לכבוש את התצוגות והמותגים של אירופה וארצות הברית - זה יקרה, גם עכשיו עזבתי תפקיד משמעותי כמעצבת של המותג בננהוט, בו עיצבתי 4 שנים ומכאן ממשיכה למקום עוד יותר גדול - תדעו בקרוב. וחלום גדול נוסף להציג בשבוע אופנה בחו"ל - אני מאמינה שמתישהו הוא יתגשם"