מיקה יעקבסון | ראיון | 14.09.2022
מעצבת הטקסטיל הצעירה (30) והאמא של המותג Mishimono (מִישִׁימוֹנוֹ), שמרית בן יעקב, מדברת על הסטודיו החדש שפתחה ביום שישי 2.9.22, משתפת על ניתוח שעברה בכף היד וכיצד הוא הפך את חייה, חושפת את התהליך שעברה ועדיין עוברת במהלך פיתוח המותג, החלומות והשאיפות שלה ומספרת את סיפורו של מישימונו בראיון מעניין במיוחד...
מהראיון איתה, היא מספרת שמאז ומתמיד היה לה את הקשר לאופנה. תמיד אהבה בגדים, תמיד אהבה להלביש, ובגיל 21 הלכה ללמוד באוניברסיטת שנקר. בהתחלה, לפי דבריה, רצתה ללמוד אופנה אך החליטה שעיצוב טקסטיל יותר מדבר אליה. כשסיימה את לימודיה, עזבה את האופנה והתחילה ללמוד בסטודיו לעיצוב טקסטיל, מה שהוביל להתמחות בחומרים ודוגמאות בדים.
"זה היה לי ברור שיהיה לי מותג משלי יום אחד. לא ידעתי איך ומה, אבל ידעתי שזה יקרה וזו רק שאלה של זמן".
לאחר כחצי שנה בסטודיו שמרית הייתה צריכה לעבור ניתוח בכף היד בשל עבודה מרובה על המחשב. לפני הניתוח היא הכינה לעצמה חלוק נוח שתוכל לדחוף בו את ידה החבושה בעדינות, חלוק כזה שייקל עליה בחודש ההחלמה שציפה לה. באותו השלב קפץ במוחה הרעיון שזה יהיה הדבר - היא תעשה קימונו וחלוקים. היא החלה לבצע ניסויים עם בדים וחומרים מאלי אקספרס, ומאז ההחלמה, התחילה לפתח את הרעיון. לקחה גזרה, למדה לתפור את הנוצות וגיבשה את הכל לדבר מה. "פשוט התחלתי לחקור. זה היה מחקר ארוך של מלא ניסוי ותהייה וחיפושים באינטרנט". התהליך נמשך תקופה ארוכה, היא מספרת, יותר מחצי שנה, עד שלבסוף נולד "מישימונו" (שם המותג mishimono מורכב מהרכב של שם החיבה שלה- שימי, כשהפכה את סדר האותיות, ומהמילה קימונו).
בן יעקב עבדה עם מפורסמות רבות, ביניהן שירה האס, אנה ארונוב, עדן בן קן, אביבית בר זוהר (שלבשה בגד שלה בשנה הראשונה של העסק, בהחלט רגע אייקוני), וכשנתבקשה לשתף איך הגיעה למקום הזה היא אמרה: "הגעתי למקום שאני נמצאת בו היום בעיקר בזכות הסטייליסטים שלהם כי בסוף הרי רוב המפורסמים לא מגיעים אליי בכוחות עצמם, יש אנשים שמלבישים אותם וברגע שיש סטייליסטים שכן מחפשים. הם המנוע שגרם לבגדים שלי להגיע למקומות הגבוהים האלה. אלה אנשים באמת מוכשרים. בסוף לא מכירים אותם כי הם מאחורי הקלעים, אבל הם אלה שגורמים למפורסמים להתלבש ולהיראות, זה מאוד כיף להיות חלק מהדבר הזה" ולאחר מכן הוסיפה "אני יכולה להגיד שכשאנה אהרונוב הייתה ברוקדים עם כוכבים, פתאום הגיע אלי גל חדש של אנשים שממש לא הכירו אותי, פתאום הבגדים שלי היו בפריים טיים, בטלוויזיה, שזה כבר מעבר לאינסטגרם ולקהילה שנוצרה. זה פתאום נחשף לעוד קהלים ועד היום אנשים שולחים לי הודעות על השמלה הזאת וזה באמת קטע שאנשים לא הכירו אותי מאז ואיכשהו מצאו את התמונה, את התיוג. זה היה מאוד כיף, הרגשתי שזה איזשהו שלב שפתאום קרה משהו, אך השיא עוד לפניי. הדברים גדלים וגדלים כל הזמן, אני ממשיכה וכובשת עוד משהו ועוד משהו ואני כל פעם בשיא חדש, ותמיד מרגישה שאני בדרך".
"אני מרגישה שהמותג שלי בא מלמטה. זה לא שהשקעתי כסף בשיווק, בפרסום או במשהו אגרסיבי. עברתי מפה לאוזן"
לאחרונה, שיתפה פעולה עם הפרויקט "גם אני יכול/ה" של נועה גרץ. הפרויקט נועד לקידום שילוב אנשים עם מוגבלויות בעולם האופנה. שמרית שיתפה שהוריה שניהם נכים, חולי פוליו. נושא הפרויקט הוא נושא שמאוד קרוב אליה והיא הרגישה שליחות לעשות זאת, כך אומרת. "לא מספיק מראים את זה, לא מספיק מדברים על זה וזה מאוד חזק בעיני."
ביום שישי, 2.9, פתחה סטודיו חדש בתל אביב (נחלת בנימין 125), והיא משתפת שהיא מרגישה שסטודיו חדש הוא התחלה של שינוי חדש. עד עכשיו עבדה מהבית ומכרה דרך האתר שלה, אך היום בנות רוצות למדוד ולהרגיש את הבדים ולשם כך נפתח הסטודיו. "יש משהו בלפגוש לקוחה ושהלקוחה פוגשת אותך". שמרית מוסיפה ומספרת שהסטודיו שלה הוא לא כמו כל חנות שיש בקניון, אלא הוא סוג של בית והוא מעבר לכל חנות רגילה. זו בדיוק התחושה שהיא רצתה לתת כי היא השקיעה בשיפוץ ובכל פריט שבחרה וכל דבר היה מאוד מחושב. "כמו שאני משקיעה בבגדים, כך אני משקיעה גם במיכל שעוטף אותם ואני מאמינה שזה יהיה מקום שיהיה כיף להגיע אליו וירצו להיות בו"
"הסטודיו הופך להיות משהו שהוא העולם שלי, של המותג שלי"
בישראל אין הרבה תעשיית טקסטיל ושמרית מספרת על התכנונים שלה קדימה... היא חושבת על לייצר בדים בחו''ל ולהביא אותם לכאן, לארץ. יש המון דברים שהיא עוד רוצה לעשות, כמה מן מטרותיה הן לעצב פרינטים משלה ולהשתמש בחומרים שהם לאו דווקא מה שהשתמשה בהם עד כה. היא מאמינה ומאוד רוצה שהבגדים שלה יהיו יותר מזוהים ומוכרים בקרוב. בעקבות פתיחת הסטודיו, שמרית אומרת שהיא יכולה לפגוש לקוחות וזה נותן לה את ההזדמנות לעצב ללקוחה בהתאמה ובאופן אישי ויש בכך משהו מאוד טוב וייחודי.
"בעוד עשר שנים הייתי רוצה להיות בין-לאומית. אני רואה את עצמי עם עוד חנות אחת, אולי בפריז. ככה שיהיו לי שתי חנויות וכולן ייקנו גם באונליין, זה יהיה נהדר, ובאופן כללי פשוט להלביש נשים, לא משנה מה הגיל שלהן. שכל מי שמרגישה אישה מהבפנים שלה תלבש את הבגדים שלי, מהבוקר עד הערב. אחרי הכל יש לי בגדים, בעיניי, שהם גם מאוד יומיומיים. שגם בעוד עשר שנים אני אמשיך לעשות את מה שאני עושה ואמשיך לאהוב את זה. זה באמת כל מה שאני רוצה- להתרחב, להיות בין-לאומית ושרק ימשיך..."
"הכל משתבש לטובתי העליונה ביותר" הוא משפט ששמרית אמרה במהלך הראיון, היא שיתפה שהכירה אותו לאחרונה והיא מאוד התחברה אליו."לפעמים קורים לנו דברים בחיים שנראים לנו נוראיים ואנחנו לא מבינים למה הם קרו לנו, אבל בכל דבר שקורה לנו, גם אם הוא נראה רע, בסוף איכשהו קורה לטובתינו. כמו למשל אם כף היד שלי שנחבלה והייתי צריכה לעבור את הניתוח ההוא. יש מצב שלולא זה, כל מה שקרה אחר כך לא היה קורה. (פתיחת המותג ולהגיע לאיפה שהיא היום) גם הדברים שמשתבשים לנו, בסופו של דבר הם לטובתינו. כל דבר."
לסיום, נתנה שמרית כמה טיפים למעצבים/ות מתחילים/ות:
1. קודם כל תעשו. אל תחכו שייתנו לכם עבודה, תיצרו אותה בעצמכם.
2. לא לפחד. גם אם זה לאו דווקא משהו שאתם חושבים שאנשים ייתחברו אליו, תמיד יהיה מישהו שיאהב את מה שאתם עושים. אם אתם אוהבים אותו- אנשים יאהבו אותו.
3. בעיקר לפתח קשרים, לא לחשוש לפנות לאנשים ולדבר איתם.
4. להיות אקטיביים ולדחוף את עצמכם.
5. לדעת ללמוד מכל דבר שקורה לכם ומאנשים אחרים זה לא פחות חשוב.
אז בוודאי, בזכות גישתה של שמרית בן יעקב, אנחנו עוד הולכים לשמוע עליה יותר ובבוא הזמן האישה המדהימה תהפוך את המותג שלה, שהתחיל בקטן, למותג מוכר שתמיד חלמה עליו, עסק גדול, ותמיד בכוונותיה לשאוף גבוה ככל שניתן.
Comments