השנה השנייה שמרכז האקדמי ויצו חיפה מרים תצוגת אופנה לא במרכז, תצוגה מקורית בעלת עוצמות וסיפורים. סיקור התצוגה והקולקציות שהכי אהבנו
מערכת ניוריויסטה | תצוגת אופנה | 11.7.2022
ביום חמישי ה- 7/7 קיים המחלקה לעיצוב אופנה במרכז האקדמי ויצו חיפה תצוגת אופנה מרהיבה בה 18 בוגרות ובוגר המחלקה לעיצוב הציגו את הקולקציות המיוחדות המצליחות להראות את ליבם של הסטודנטים ורגשות ואת הקשר שלהם לנושא הנבחר. כל בוגר בחר בסוגיה ייחודית שלו או מסיפור אישי שלו ,כשחלקן גם מתקשרות למגמות חברתיות וסביבתיות שהשפיעו על הסטודנטים ובחרו להעביר דרך בדים וחומרים.
השנה היא השנה השנייה שהתצוגה התקיימה באווירה חיפאית והפעם באצטדיון סמי עופר שבחיפה המעלה סוגיות שונות ולא מעט שאלות. בעבר כדורגל היה נחשב לספורט גברי ואינו אופנתי בכלל. בחירת הלוקיישן אני בטוחה שנבחר בקפידה, המרכז האקדמי ויצו גרם לשילוב מדויק בין תחום הספורט הגברי לעולם האופנה הנחשב בעבר לתחום "נשי" ודרך תצוגת האופנה של הבוגרים גרמו לשבירת מגדריות של העבר.
רחל גץ-סלומון, ראש המחלקה לעיצוב אופנה במרכז האקדמי ויצו חיפה: אופנה היא דיסציפלינת העיצוב ההכרחית ביותר עבור בני האדם; הבגד הוא עבודת העיצוב איתה אנחנו מקיימים מפגש אינטימי מאין כמותו. תצוגת האופנה היא הזדמנות להתבונן בדיסציפלינה העיצובית מתוך המבט הרענן והחוקר של סטודנטיות וסטודנטים, והתצוגה מזמינה אתכן/ם לחשוב על הבגד כמחולל ומשפיע על הדרך בה אנחנו חווים את גופנו, ובכך גם את עצמנו, ולכן גם את העולם".
שחר בר לב – ידיים זרות
הקולקציה של שחר מתעסקת בסוגיה של תקיפוה מינית. בשנים האחרונות סוגיה זו בשיח חברתי בארץ ובעולם "לעסוק בנושא מתוך חוויה אישית" אומרץ בר לב.
כולנו מכירים את בובת המריונטה ששימשו בשנת 422 לפנה"ס "בובות על חוט" אשר נעשה בהם שימוש בטקסים דתיים. בהמשך שימשו בתור בובות לתאטרון וכיום משתמשים בתור מטאפורה לאישה הנמצאת בתקיפה מינית ומרגישה בשליטה וחסרת אונים.
שחר בר לב בחרה בתור מריונטה המופעלת באמצעות חוטים הקשורים לגופה על ידי מפעיל השולט בתנועותיה, משמשת כאנלוגיה לנפגעות המרגישות חוסר שליטה, קיפאון ואלימות מינים וחוסר יכולת להגיב לסיטואציה אשר נמצאות בה. הקולקציה משקפת את הדיסוננס בין שליטה להתפרקות פיזית ומנטלית.
מיקל דאוד- מעבר לגדר/ ג'ידאר
" בתור ילדה למשפחה צד"לניקית, הגעתי בגיל 3 וחצי שנים מלבנון לישראל. מעט מסמכים ותמונות וסיפורי משפחה מהווים עבורי זיכרונות יחידים מלבנון." מספרת דאוד. בגיל ההתבגרות חווה מיקל דאוד קונפליקט זהותי שהעלה בה שאלות – " לאן אני מרגישה שייכת יותר, האם למדינה ולמקום שבו נולדתי למנהגים, לשפה, לתרבות הלבנונית שאותה אני עדיין חווה היום גם כאן בבית או לחברה הישראלית שגדלתי בתוכה והיא חלק בלתי נפרד מפאזל חיי." הפרויקט עוסק בשאלת הזהות המטושטשת בין שתי תרבויות ומנסה למקד אותה. פרנזים, גזרות מעניינות, ז'קטים בגזרות שונות ומגוונות.
ניווין עמירי- BENT NOT BROKEN
"המרדף אחר דימוי גוף רק תופס נפח יותר גדול בחברה של ימינו" – ניווין עמירי. קולקציה זו נגעה בליבי וגרמה לי להזדהות עם תחושותיה וסיפורה של עמירי.
"כבר בגיל 14 אובחנתי בסקוליוזיס, מצב התפתחות, שבו עמוד השדרה גדל בצורה מעוותת לכדי צורת 'S'. כחלק מהטיפול נאלצתי במשך שנים לחגור חגורת גב העשויה ממתכת ומחוברת לצוואר." משתפת ניוון עמירי. בפרויקט עמירי מנסה דרך בדים וחומרים את המודעות לסקוליוזיס. ולומר שכל גוף הוא לגיטימי. הקולקציה כוללת גזרות מעוותות, הרגשה שהגוף נחנק ושחרור. ניווין עמירי משתמשת בקולקציה הדפסים מעניינים, טהרת השחור והלבן, קווילט וברזלים שנלקחו מחגורת הגב.
מאיה כסיף – BLUE SEA
"כגולשת גלים, אני פוגשת יותר ויותר פסולת בים, ממים צלולים ונקים הים שלנו הפך למזבלות פלסטיק צפות ומקשה על שרידות בעלי החיים" היא אומרת. בשנים האחרונות יש המון שיח על איכות הסביבה ושמירה על הטבע אך עדיין ניתן לראות פגיעות הרסניות על הטבע כמו תעשיית הדייג המזהמת את החופים.
דרך בדים וחומרים שאספה בחופי הים הים כמו רשתות דייג ושקיות אשפה שהוזרקו על החול מעבירה כסיף את המסר שלה ובמקביל את אהבתה לים כגולשת גלים. כסיף מנסה להגביר את המודעות והערכים לשימור הטבע והים.
