מערכת ניוריויסטה | ראיון | 07.10.2022
נוי סלמי, בת 29 מראשון לציון, סטודנטית לעיצוב אופנה בשנקר עולה לשנה ג' ונשואה באושר לבכיר ליבה ובת להורים גרושים.
סלמי בת להורים גרושים שדרכם התגלתה אהבתה לאופנה. הוריה ניהלו בעברם מותג בגדי ילדים שעם הזמן ככל שסלמי ואחיותיה גדלו כך הבגדים גדלו למידות גדולות יותר, "תמיד תמיד אהבתי אופנה, אבא שלי אהב שאני אוהבת את זה אז הוא נתן לי את המקום ולתת את דעתי". מילדותה היא התעסקה בבדים והלכה למפעלי יצור בגדים ויצא לה לחוות את החוויה של מה זה להיות בעלת מותג אופנה.
היא ניסתה להתקבל ללימודי עיצוב אופנה בשנקר פעמיים, כאשר בפעם הראשונה נדחתה, מה שבדיעבד הסתבר כמעשה נכון עבורה שאפשר לה להגיע לפעם השנייה מוכנה הרבה יותר "בפעם השנייה הגעתי למישהי שעושה מכינות פרטיות שנורא עזרה לי יותר להכיר את עצמי, יותר להיפתח היא ממש שינתה אותי מעבר ללימודים גם באישיות שלי" סלמי מספרת.
אני יושבת בחרדות כל הזמן ומנסה להתנתק מהסיטואציה.
כששאלנו אותה על ילדותה ישר עלה לה נושא הגירושין של הוריה. במהלך הלימודים התעסקה לא מעט בגירושין של הוריה "אני חושבת שזה משהו שתמיד היה שם ולא נתתי לזה כל כך הרבה תשומת לב למה זה עשה לי, איך זה פיתח אותי ולא פיתח אותי בתור בנאדם ועכשיו אני יותר פוגשת את זה עכשיו שאני גדולה יותר ויכולה להסתכל על זה בעיניים קצת יותר בוגרות ואני יודעת שזה משהו שלחלוטין קצת עיצב אותי. לאחר פשיטת הרגל של העסק של הוריה היא מספרת כי הוריה כיוונו אותה להגשמת חלומה אך במקביל שמרו עליה מהעולם הזה כי ידעו מניסיונם שעולם האופנה אינו עולם פשוט ושלא קל להצליח למצוא את המקום שלך. למרות הסתייגויות של המשפחה בחרה נוי להגשים את חלומה והחליטה ללמוד וללכת בעקבות תשוקתה.
אחד הפחדים הגדולים של נוי, הוא מהים, עליו גם החליטה שיהיה הנושא שלה לפרויקט עם בית האופנה דיזל.
"הפחד מהים תמיד היה שם, אף פעם לא כל כך אהבתי יותר מידי את הים. ככל שהשנים עברו הרגשתי שזה הולך ומחריף אם זה בכל טיול שאני עושה או סתם הולכת לים עם חברים אני בחיים לא נכנסת לים, גם בחופשות בחו"ל אם צריך לקחת מעבורת אני יושבת בחרדות כל הזמן ומנסה להתנתק מהסיטואציה." היא מספרת ומוסיפה "יש לי פחד מכרישים שהתפתח מפוביה מהים ואני חושבת שבכללי אני קצת חולת שליטה. בים יש משהו שאינו צפוי ולא ידוע ואת לא יכולה לדעת מה יכול לקרות". הים אכן גדול ולעיתים מפחיד והאדם קטן מול עוצמתו הגדולה של הים.
בתחילת הפרויקט במסגרת הלימודים, בשיתוף פעולה עם בית האופנה דיזל, התבקשו הסטודנטים לחפש משהו שמוציא אותם מאזור הנוחות שלהם. נוי בחרה לקחת את הפוביה שלה מהים כנושא לפרויקט. "ידעתי שיש לי משהו שאם ארד איתו לעומק אז הוא ייתן לי הרבה בשר נגיד" היא אומרת.במהלך הפרויקט סלמי החליטה לעשות צעד שהיה אינו פשוט עבורה- להיכנס לים. במהלך כניסתה לים החליטה לתעד את הרגע דרך סרטון וידיאו הממחיש את תחושותיה "שהמים הגיעו עד החזה הרגשתי שאני קטנה והים עצום ואני נכנסת לאיזשהו התקף ושם זה נגמר" היא אומרת. כשסיפרה לחבריה היא אמרה שהפוביה לא עברה והפחד מהים לא נרגע, אך חשה גאווה בכך שעשתה צעד ראשון להתמודד איתו. היא רגילה לחיות עם הפחד ולהתמודד איתו בדרך כלשהי.
"אני חושבת שהפחד קשור יותר לאישיות שלי ולאיך שאני מסתכלת על העולם ויצרתי שם איזשהו עולם אחר ומפחיד לי" היא אומרת. נוי סלמי מספרת כי אימה סיפרה לה כי כמעט טבעה בילדותה אך סלמי אינה זוכרת את המקרה ואמרה כי הסיבה לפחד נבעה מחוסר שליטה שמרגישה שהיא נמצאת בים.
במהלך העבודה חקרה את נושא הפחד שלה וגילתה על הפחד – קלאוסטרופוביה (פירוש: פחד להיות בחלל סגור, חוויה שגורמת לתחושה קשה של חרדה ופחד לאבד שליטה.)
"זה ממש ריגש אותי כי במה שקראתי זה אנשים שסוגרים את עצמם בפני העולם ואם לא עושים את הצעד הזה כמו שאני עשיתי הצעד הראשון הזה של להיכנס לים לנסות להתמודד אני חושבת שאתה כל כך שוקע בתך עצמך ואתה כיאלו שוכח שיש עוד אופציות לבחירה. זה סיקרן אותי מאוד הנושא הזה."
הפרויקט על הים, הוא כחלק מקורס ג'ינס בשנקר בשיתוף פעולה עם דיזל. דיזל ידועים כחברה עם אופי מאוד אמיץ ולכן התבקשו הסטודנטים המופלאים לבחור בפעולה שמוציאה אותם מאזור הנוחות שלהם.
כאשר ביררה עם עצמה, עם חבריה ומשפחתה כולם אמרו לה שיש לה נושא ברור שאף פעם לא התמודדה איתו ויכול להביא לה נושא מעניין לעבודה. מעבר לכניסה לים וחקירה על סוגי פחדים שונים, החליטה סלמי לקחת את תחביב הצילום שלה ולצלם חללים ציבוריים בהם הרגישה תחושה מאיימת, מה שעזר לה לפיתוחי הבדים וגם הצלליות של הדגמים של שתי מערכות הלבוש שעיצבה. סלמי בחרה להסתכל על בד הג'ינס כאיזשהו מבנה בו יש חלקים יותר חזקים כמו התפר הספציפי והאופייני לו, הכפתורים והניטים. "לקחתי את כל הדברים המאפיינים אותו ולעטוף את הגוף סביבם כמגן גוף שאתה מרגיש בטוח בתוך הדבר הזה אבל עדיין רציתי להשאיר חללים פתוחים וחשיפות של הגוף שיהיה אפשר לראות את האופק ולהראות את האופציה של הריפוי וההתגברות על הפחד." בעיצובה משתמשת סלמי במאפיינים האופייניים לג'ינס ונותנת לפחד ולהתגברות על הפחד מטאפורה מעולם האופנה דרך בד הג'ינס.
בביקורת הסופית בלימודי עיצוב אופנה בשנקר ישבו 3 אנשים מדיזל ישראל ועוד 2 מבקרים חיצוניים והציגו הסטודנטים את העבודות שלהם שכללו את הדגמים וכל השלבים שעשו בדרך לתוצאה המוגמרת. רק כמעט חצי עלו לשלב הגמר ובניהם נוי סלמי. בשלב הגמר היו צריכים להציג מול דיזל איטליה מצגת שכללה את הפרויקט, ואת הדגמים. נוי סלמי זכתה במקום השני מתוך שלוש. "זה היה ממש מרגש מאוד, כי הפרויקט נעשה ממקום אמיתי וכנה שלי, אז זה בכלל כיף כי אתה מרגיש שהצלחת להוציא והצליחו להבין."
כששאלנו אותה מה הסגנון העיצובי שלה, ישר אמרה סטריט וואר – STREET WEAR , ספורט אדג'י "אני אוהבת שיש פיסים מיוחדים ודברים שלא ראו אבל אני אוהבת שבסופו של דבר בנאדם יכול להסתכל ולהגיד שהוא רוצה ללבוש אותו, שיהיה את הייחוד ולא רק נטו יצירת אומנות אלא שמישהו יוכל להראות את הבגד הזה עליו."
מה חלומך?
"אני ממש מנסה לא לקבע את עצמי בראש גם בגלל שאני במהלך הלימודים ואני מאוד רוצה להקשיב לעוד כיוונים, להיפתח לעוד רעיונות אבל כרגע אני מאוד אוהבת את הכיוון של לעשות דברים בעצמי, להיות מעצבת של משהו שהוא שלי. במקביל נפתחתי לעוד כיוון שנקרא אופנה דיגיטלית שהתעסקתי בו בסמסטר האחרון ואני מאוד אוהבת ומאוד מתחברת. אלו שני כיוונים שמאוד מסקרנים אותי ומאוד מעניינים אותי ומתכננת לחקור אותם יותר לעומק אבל עדיין אני רוצה להישאר פתוחה."
טיפ למעצבים מתחילים?
"אני חושבת שבגלל שעולם האופנה כזה מלא בכל כך הרבה דברים, אם מעצב לא יביא את המשהו האישי שלו שהוא לחלוטין רק שלו, אז אני חושבת שהוא יהיה עוד אחד מתוך הים הגדול הזה. אם אתה מצליח לזקק בתוך עצמך את המשהו שהוא שלך, שהוא הטביעת אצבע שלך ששם ההצלחה. להמציא מחדש זה מאוד מאוד קשה בעולם כזה שמרגיש שעשו בו הכל, אבל להביא פן אישי זה לא תמיד קל, זה לקלף מעצמך שכבות אבל אני חושבת שרק משם מגיעים הרעיונות הכי טובים ומוצלחים שמעצבים מעצב."
מרצה עיצובית: מאיה ארזי
מרצה טכני: אופיר איבגי
צלם: יוני חורב
דוגמנית: נועה קולקה