אירה סימונוב: "אני תמיד על מאתיים, אבל למדתי שצריך גם לדעת להוריד הילוך"
- מערכת ניוריויסטה
- Oct 5
- 10 min read
Updated: Oct 5
מערכת ניוריויסטה | ראיון | 28 לספטמבר 2025
מבעד לעדשת המצלמה, אירה סימונוב נראית תמיד שלמה, מלאת ביטחון ואסתטיקה מוקפדת, אך מאחורי המראה המושלם מסתתרת סיפור חיים מרתק של התמדה, חלומות ילדות ויצירתיות שאין לה גבולות. אירה, משפיענית רשת, בלוגרית אופנה מובילה ובעלת עסק דיגיטלי מצליח, מצליחה לשלב בין עולם האופנה המקומי והבינלאומי. היא יוצרת תוכן לחברות אופנה ולבתי מלון, אך לא פחות מזה היא יוצרת את עצמה מחדש כל יום מחדש, עם תשוקה עזה לכל מה שיפה ומיוחד.
כשאני מבקשת מאירה לספר על הילדות שלה, היא עוצרת לרגע, כאילו מחפשת את המילים המדויקות שיכולות להכיל את כל מה שעיצב אותה. כבר בשניות הראשונות ברור שמדובר בסיפור של חיפוש מתמשך אחרי שייכות וזהות, אבל גם כזה שטמון בו יופי פנימי ותשוקה ליופי חיצוני. החלומות שלה מאז היותה ילדה לא היו קלים להשגה גם בדברים הקטנים אבל האמונה והאמא התומכת זה מה שגרם לה לא לוותר. "גדלתי באוקראינה עליתי לארץ בגיל חמש עשרה כי תמיד מחוברים לזהות היהודית שלנו והלכנו לאולפן, חגגנו כל החגים אז פשוט היה מאוד מאוד טבעי לעלות לארץ אבל בתור ילדה חלמתי, קניתי הרבה מגזינים אז זה לא הייתה תקופה של ווגים אבל תמיד חלמתי להיות מהצוות אופנה ולהתעסק בצילום. תמיד אהבתי לצלם, כבר אז הייתה לי מצלמה זינית, תמיד צילמתי, ציירתי כל החיים שלי אני מתעסקת ביופי ואסתטיקה."
הילדות הזו, בין עולם סובייטי אפור יחסית לבין חלומות בצבעי מגזינים מבריקים, היא שזרעה את הזרעים הראשונים למה שיהפוך בהמשך לקריירה. כשאני שואלת אותה מה היה החלום הקטן שנתן לה כוח בכל הקושי של המעבר, היא כמעט מתרפקת על הזיכרון. "החלום הקטן היה יום אחד להצליח ולטוס, לראות את העולם, לחוות אבל הכל היה דרך החלומות. כשראיתי מגזינים איך שאנשים חיים מחוץ לארץ אז תמיד תמיד חלמתי לחיות כמוהם, להתלבש כמוהם והיה לי את הקטע הזה שכבר כשעליתי לארץ אז תמיד אהבתי ללכת לחנויותכי כשהייתי בחנויות וראיתי כל הויז'ואל מרצ'נדייז איך שהם מעצבים, עושים עיצוב וכו'. אז תמיד הרגשתי שהחיים פתאום נהיים יותר יפים, כל היופי הזה פשוט נתן לי את הדחף לחיים, וזה היה ממש אינספיריישן בשבילי כל החנויות, וחלונות ראווה, והכול. בעצם כל העולם היופי, כל התעשייה בעצם שנהיה עד היום בזה."
המילים שלה חושפות לא רק תשוקה לאסתטיקה אלא גם את המבט החקרני שהוביל אותה להסתכל על פרטים קטנים בחיי היומיום: חלון ראווה מעוצב, סידור פריטים בחנות ולראות בהם עולם מלא השראה. זה לא היה משחק תמים של ילדה, אלא התחלה של הבנה עמוקה, היא נמשכת אל האופן שבו יופי יכול לעורר רגש, לתת משמעות, ליצור דחף לחיים.
כשהיא חוזרת ומספרת איך הכול התחיל בפועל, ברור שהדרך לא הייתה קו ישר אלא מסע מפותל מלא בניסיונות והתנסויות. "אוקיי, הכול התחיל, קודם כל הייתי בסוכנות רוברטו ואחר כך ביולי, זה התחיל מדוגמנות, שגם תמיד חלמתי להיות דוגמנית, אני לא יכולה להגיד שממש ממש הצלחתי בתור דוגמנית, עשיתי המון מסלול, אבל הבנתי מהר מאוד שזה לא המקצוע שלי. יש הרבה יותר יפות ממני והכול קיצר אני צריכה להתקדם מעלה." ואז התחילה לחשב על מסלול מחדש, היא התחילה לעשות סטיילינג בהפקות אופנה ואחר כך התגלגלה למשך תקופה ארוכה להיות מעצבת חנויות ראווה. "כל הקטע זה כאילו גם להכיר הרבה אנשים בדרך כל התעשייה וצריך הרבה כישרון, הרבה קשרים, הרבה מינגלינג, עד היום כאילו כל הצלחה זה לדבר עם הרבה אנשים, זה ללמוד, כל הזמן, כל יום אני לומדת משהו חדש וזהו."
אפשר להגיד שהגעת מכלום והגעת למקום שאת אחת הבלוגריות האופנה המצליחות בזירה המקומית?
"כן, אפשר להגיד שאני בין הוותיקות, שפעם היו באמת קוראים לנו בלוגריות כי היה לנו בלוג, היום זה כבר אינסטגרם אבל כן, אני בין הוותיקות ואני מאוד רוצה לחשוב ואני גם יודעת את זה שמערכים אותי בתחום וכן אוהבים אותי. כאילו מרגישים את זה כמובן כמו בכל תחום, יש כאלו שלא אוהבים אותך, אבל שוב, זה בסדר, הכל טוב, אני מקבלת הכל באהבה, אני גם מקבלת ביקורת באהבה, אין לי שום בעיה, כאילו הכל בסדר."
היו כאלה שלא האמינו בך בדרך?
"בטח, ברור, וואי מלא, מלא, מלא ותקשיבי את לא מבינה, זה שובר בן אדם בשנייה, אפשר להישבר בגלל זה. בעסק הזה צריך אור של פיל, עכשיו אצלי אין אור של פיל, אני הרבה פעמים כאילו מתבאסת, בוכה והכל לוקחת את זה ברגש אבל עדיין אני לא מוותרת, חוסר הצלחה זה לא אומר כלום.
אני ממשיכה כי אין דרך אחרת, ברגע שלא תמשיכי ואת תוותרי יהיה תמיד מישהו שיתפוס את המקום שלך. צריך להיות מאוד מאוד חזקים ואני משתדלת להיות חזקה."
"כן, רק מהתחלה חושבים שאני מאוד קרה ואני עם אף למעלה וזה מה זה לא נכון? כל מי שמכיר אותי יודעים שאני הכי מצחיקה בעולם, הכי לב זהב וש... כן, אני מותק."
כשאני מעלה בפניה את העובדה שהיא כבר מזמן הפכה לאחת הנשים שעובדות עם המותגים הגדולים בארץ וגם עם בתי מלון יוקרתיים בזירה הבינלאומית, אני מבקשת לדעת מה הדבר הבא שהיא רוצה לטרוף. אירה מחייכת ופורשת תפיסת עולם שמצליחה להסביר היטב את הייחוד שלה. "קודם כל אני, נכון, אני עובדת עם המותגים שזה מזמן כבר משפחה ואני חושבת שזה הכל היופי, לא לעשות פרויקטים חד פעמים אלא לעשות, לעשות פשוט פרויקטים שאת מרגישה שלמה עם כל הלב ואני תמיד כל העשר שנים האלו אני הולכת לפי הלב לא לפי מה טרנדי. אין לי משהו באינסטגרם טרנדי, אני הולכת לפי דברים יותר קלאסיים, יותר טיימלסים, נשארת נאמנה לעצמי מבחינת הכל, מבחינת הסגנון שלי הוא מאוד מזוהה. לפעמים יגידו שהוא קצת אליטיסטי, אני לא חושבת, אני פשוט אוהבת יופי ואסתטיקה."
יש בה משהו יסודי, כזה שמסרב לרדוף אחרי רגעיות. היא מתארת את עצמה כקונטרול פריק, אבל עושה זאת בחיוך, מתוך הבנה שדווקא השליטה הזו היא זו שמביאה את התוצאות היפות ביותר וניחוח של משהו בינלאומי. שמסתכלים מהצד מבינים את ההשקעה שעומד בכל הפקה וקמפיין "אני מצלמת גם בעצמי ואני גם בהפקות אופנה המון פעמים כאילו מכוונת גם צלם, סטייליסטים יש, או בוחרת סטיילינג בעצמי, אני קצת קונטרול פריק, אבל תשמעו זה עושה תוצאות הכי יפות שיש ואני עובדת נונסטופ. אני מאוד ממש וורקורוליק, אני כל פעם חולמת כאילו לעשות ברייק אבל זה לא קורה, כל הטיולים של החול שלי הם ממש ממש קצרים וגם בחול אני עובדת, אני תמיד עובדת, לטוב ולרע. כן."
האמנת שתגיעי למקום שאת נמצאת בו היום?
"לא, כי בתור ילדה, שוב חלמתי על משהו יותר של אופנה, אמנתי בעצמי כן שאני הגיע. אימא שלי אמינה בי כאילו ידעתי שאני איכשהו אצליח, ידעתי את זה. כי תמיד רציתי כאילו שחיים שלי יהיו יותר טובים, אבל כל יום, גם עד היום, אני אומרת לעצמי, 'פאק זה לא יכול להיות כאילו אני' ואני אומרת תודה כל יום על מה שיש לי. כי זה לא מובן מאליו, באמת, אני, לפעמים אני מרגישה שאני חיה את החלום ושוב יש פה הרבה עבודה ויש פה הרבה בכי, הרבה בירוקרטיה וחוזים ומה לא אבל זה עדיין, זה דרך מאוד מאוד יפה שעשיתי אותה לבד."
"כמובן שיש הרבה אנשים טובים בדרך שעזרו לי, אני גם משתדלת היום כשאני רואה אנשים עם פונטנציאל, אני תמיד מחמיאה, אני תמיד אומרת מה לעשות ואני תמיד תמיד יעזור, מי שמכיר אותי, כאילו יודע שכל מה שהם צריכים, אני תמיד תמיד יעזור ואני חושבת שהטוב, זה גם חוזר עליך, קיצר, תמיד צריך להיות בן אדם, תמיד."
המילים שלה מגלות צד חם ואנושי, כזה שלא תמיד רואים בעמודי האינסטגרם המלוטשים. ועדיין, היא בוחרת שלא לחשוף את רגעי החולשה שלה כלפי חוץ ובכוונה. כשאני שואלת אותה על כך היא עונה בכנות מלאה: "כי אני אגיד לך מה, אם הייתי גם מראה ביום כל מיני דברים הפחות טובים, הייתי כבר משתגעת. העבודה לוקחת לי 24/7, אין לי סופ"ש, אני כל הזמן עובדת ואני צריכה גם להיות אימא, אני צריכה להיות אישה, אני צריכה להיות בת, כאילו, זה מאוד מאוד מאתגר, ואת זה נגיד אני לא מראה, כי זאת לא אני.״
הבחירה הזו נובעת לא מחוסר אותנטיות אלא מהבנה שברשתות חייב להיות גבול. "אני חושבת שכל בן אדם שהתחבר מה הוא רוצה להראות, מה הוא לא רוצה להראות ואני יודעת שאם הייתי מראת דברים יותר אישיים, אותנטיים אז ברור שכאילו עוקבים יותר אוהבים את זה, כי זה מה שאוהבים, אבל אני בוחרת בצד יותר מקצועי, יותר אומנותי, זה מה שיותר מעניין אותי, זה יותר מה שמרגש אותי ואני בוחרת ברגוש. אני פחות רוצה לחלוק ממש רגעים שזה כאילו רק המשפחה שלי, חייב להישאר משהו גם בתוך המשפחה, זה כי ברשתות חברתיות צריך איפשהו גבול. אני גם משתדלת נגיד הרבה פעמים אם אין לי איפשהו פרויקט דחוף לעלות, שישי שבת, אני לא מעלה כלום, אני חייבת את הבריק הזה כי די, צריך."
כאן נוגע באחד הנושאים הכי מסקרנים: הפער בין מה שרואים ברשתות החברתיות לבין החיים האמיתיים. אירה משיבה תשובה מפתיעה, אין פער כזה גדול. "החיים האמיתיים שלי הם מאוד דומים למה שאני מפרסמת כי גם אם אני לא בשת"פ עם איזשהו מלון כמו נגיד פור סיזון, שעשיתי את השת"פ הוואן נולי זה בין המלונות היוקרתיים שעשיתי להם את התוכן ופרסמתי אותם אצלי, אז גם אם אני נוסעת לחופשה, אז רוב הסיכויים שאני באמת אסגור את המלונות האלו."
היא לא בונה אשליות מלאכותיות. החיבה שלה ליופי ולאסתטיקה היא אמיתית כל כך, עד שגם בחיים האישיים היא בוחרת להתגורר או לנפוש במקומות שמעניקים לה את אותה השראה שהיא חולקת עם עוקביה. "אז, כי אני פשוט, באמת, באמת, אני מאוד אוהבת יופי ואסתטיקה זה עושה לי טוב, אני נגיד, כשאני נכנסת לאיזשהו מלון שהוא יפה זה עושה לי טוב, כשאני נכנסת למסעדה שהיא יפה והכול כאילו האווירה נורא חשובה לי היופי ואסתטיקה, אני חושבת שזה משהו שמאוד מאוד ממלא אותי בגלל זה אני הולכת הרבה למוזיאונים. כל הבית שלי זה ספרים יש לי ספריה מטורפת, אני תמיד סוחבת ספרים מכל מקום בעולם, יש המון המון דברים שמרגשים אותי. כמו סרטים נגיד, אני יכולה לראות אותו סרט ישן או חדש, לא יודעת מה, כמו אחד הסרטים הנה, כולם ראיתם את ה-Mystery Play, כאילו זו סרט מופת, זה מדהים. אתה רואה את זה, אתה רואה את התלבושות, אתה רואה את המשחק, אתה רואה את המימיקה, את הזמנים, את ההיסטוריה, את המקום או הלוקיישן, זה פשוט מדהים בעיניי."
אני תמיד על מאתיים, אני בן אדם מאוד מאוד אקטיבי . אבל אני רוצה קצת להוריד."
החיבור הזה בין אמנות, יופי ורגש מתורגם גם להפקות שהיא יוצרת בעצמה. "אגב, בגלל זה, בכל ההפקות שלי אני תמיד מחפשת לוקיישנים מעניינים. גם אם נגיד עכשיו סופר סופר, באופנה מינימליזם, כולם מצטלמים ליד הקיר לבן, אני תמיד אוהבת איפשהו משהו עם קטע. כאילו, אני עושה משהו תכל'ס, באמת שמשהו שמרגש אותי, מזל שאני מרוויחה כסף מזה."
את מודעת לתדמית שלך כנסיכת קרח?
"כן, רק מהתחלה חושבים שאני מאוד קרה ואני מאוד כאילו, עם אף למעלה, וזה, מה זה לא נכון? כל מי שמכיר אותי יודעים שאני הכי מצחיקה בעולם, הכי לב זהב, וש... כן, אני מותק."
השנה היא מצאה את עצמה על השטיח האדום של פסטיבל קאן, אחת הבימות הנוצצות והיוקרתיות ביותר בעולם. כשאני שואלת אותה איך זה מרגיש להיות לצד כוכבים בסדר גודל של לאונרדו דיקפריו, אירה מחייכת חיוך קטן, כזה שמבקש להוריד את הדרמה מהסיטואציה. היא מודה שבהתחלה יש רגע של התרגשות “אני לא מאמינה שזה קרה לי”. אבל ההתרגשות הזו, היא מספרת, מחזיקה בדיוק כמה דקות.
"בפנים אתה מתרגש, אתה אומר, 'וואו, אני לא... זה מטורף'. אבל בסדר, הריגוש הזה הוא בדיוק לשתי דקות. בסופו של דבר, גם בשבועות אופנה אתה רואה כוכבים כמו לאוני וקיארה, ובסוף זה אנשים כמוני וכמוך. זה נחמד, זה כיף, אבל אני לא אעמוד להצטלם איתם. פשוט נהנית מהרגע וממשיכה הלאה."
המעבר הטבעי שלה בין רגעי הזוהר לבין השגרה התובענית ממחיש עד כמה העולם הזה דורש נוכחות בלתי פוסקת. כשאני מעלה את השאלה מה זה אומר להיות משפיענית 24/7, ללא סופי שבוע וללא הפסקות אמיתיות, אירה לא מייפה את המציאות. היא מודה שהעומס עצום ושיש מחיר לאורח החיים הזה.
"קשה, אבל שוב, כרגע אני לא... אני כל פעם אומרת שצריך להוריד הילוך, כי אני חושבת שבאמת הלוקשרי ומשהו שהוא טוב, זה גם רוגע פנימי. כל התקופה מאוד אהבתי את הלחץ, את הסטרס, את להיות בעשייה כל הזמן. אני תמיד על מאתיים, אני בן אדם מאוד מאוד אטרקטיבי. אבל אני רוצה קצת להוריד."
היא עוצרת לרגע, כאילו נותנת למילים להדהד, ואז מוסיפה את השורה שהופכת את כל השיחה לאישית יותר:
"אני מבינה שבריאות זה הדבר הכי חשוב, הכי חשוב. משפחה זה הכי חשוב. והעבודה, כן, היא משמעותית, אבל חייבת להיות במקום שני. אני עדיין לומדת איך לעשות את זה, אבל זה מה שצריך. בן אדם לא יכול כל הזמן להיות במרדף."
אירה מספרת שדווקא ההבנה הזו שינתה גם את האופן שבו היא בוחרת פרויקטים. לא עוד מרדף אחרי כל הצעה וכל הזדמנות, אלא בחירה מוקפדת במה שבאמת מדבר אליה. "בגלל זה אני מאוד בוחרת את הפרויקטים שלי בפינצטה, לא עושה הכול. אני חושבת שרואים את זה בדף שלי את העקביות של המותגים שאני כן עובדת איתם וזה מה שנותן לי איזון בריא וטוב בסך הכול."
היום אחרי מה שעברת בילדות, את מעריכה כל שקל שיוצא לך מהכיס?
"כאילו, בגדול כן, אבל מאוד חשוב גם להעביר את המסר לבנות שלי שבשביל כסף צריך לעבוד."
"בואי נגיד ככה, אני בכלל לא בן אדם בזבזן, אני קונה פעם ב', קונה משהו טוב, כן, אני מעדיפה להשקיע באיכות ולא כמות."
אז כמה כסף יש ברשתות?
"הרבה מאוד."
מה הטיפ הכי טוב שאת יכולה לתת למי שרוצה להיכנס לתחום?
לא לוותר, כן להבין במה אתה טוב, מה חוזקות שלך, כן להיות בן אדם נעים וטוב ולשמור על קשרים, בלי קשרים, לא יודעת זה בעייתי, לא לחכות אף פעם שאיפה שהוא מותג יגיע אליך."
מה זה לא לחכות?
"לזום, לגשת, לשאוף גבוה, ושוב, לעשות דברים בשביל זה."
אוקיי, המלחמה השפיעה על היחסים שלך עם המותגים הבינלאומיים?
"מאוד, מאוד. "
יש מחיר נפשי לזה שמשלמים?
"כן, יש מחיר נפשי, לפני, מתי זה, ב-2022, אני זוכרת שטסתי לאפריקה, גם שלחו אותי, עבדתי עם חברת איתיופיאנס, כאילו שזה איירליינס והרגשתי שאני לא יכולה להרים יד.
עכשיו אמרתי, מה, מה נסגר פה? קיצר, באותה שנה טסתי, לא נורמלי כאילו, חזרתי, טסתי שוב, חזרתי, טסתי שוב, היה לי לחץ לא נורמלי וקיצר זה השפיע הטיסות וסטרס, הלחץ והכול וגם זה השפיע גם על קטע בריאותי. עכשיו טפו טפו הכל בסדר אבל הבנתי מאוד שכאילו שצריך פשוט להוריד. סטרס, זה לא משהו בריא ומן הסתם כן, זה פוגע בך גם בריאותית."
החלום שלך ומה המסר שלך?
"החלום שלי הוא מאוד מאוד מאוד פשוט, לחיות באושר, פשוט להיות גם עם משפחה זה הדבר הכי הכי שעושה אותי מאושרת באמת זה לראות איך הבנות שלי גדלות, ומתי שהוא עם הזמן שיהיה לי מאוד הייתי רוצה לגדל דברים בגינה אצלי, חלום שלי פרחים, ירקות, לא יודעת כל מיני דברים כאלו. והמסר שלי זה לא להפסיק לחלום אף פעם."
צלמת: קרינה קובלנקו | בגדים: אליזבטה פרנקי, וויקטוריה אוגאי | איפור: עדי אסף | סושיאל מדיה: נדיה פרבר
Comments