טל אלקין־ברזון בת 36 אישה שמצליחה להיות רעיה, אמא לשתי בנות קטנות וגם יזמת שהקימה מיזם אופנה עם אג'נדה גדולה. כשהיא מספרת לי על הדרך שעברה מהצעת נישואים לא צפויה בלונדון, דרך תקופת הקורונה ועד חזרה לארץ בהריון מתקדם קשה שלא להתפעל מהאומץ, מהנחישות ומהיכולת שלה להפוך חוויה אישית לרעיון חברתי שכולו שינוי תרבותי.

"הבגד לא שייך למגדר  הוא שייך לאדם שלובש אותו". כך מנסחים צעירי דור ה-Z את המהפכה שהם מובילים באופנה. העידן הנוכחי מאתגר את הרעיון שבגדים צריכים להיות מסומנים על פי מגדר, ומוחק את הגבולות שהיו ברורים במשך עשרות שנים. אם פעם שמלה מחויטת נחשבה לנשית בלבד וחליפה שחורה לגברית בלבד, הרי שכיום ההגדרות הללו איבדו רלוונטיות. נשים נראות בחולצות כפתורים רחבות ובגזרות אוברסייז, גברים מסתובבים עם תכשיטים, ולעיתים גם בשמלות או בחצאיות – וכל זה מתקבל כמובן מאליו.

בעשור האחרון, תעשיית האופנה מצאה את עצמה מול שוקת שבורה. עודפי ייצור עצומים, משבר סביבתי גובר, רגולציות חדשות שמגבילות את האפשרות להשמיד מלאים, והבנה עמוקה שחומרי הגלם הנדירים אותם סיבים טבעיים שהיו הסמל ליוקרה עלולים להיעלם. המציאות החדשה דחקה את תעשיית היוקרה לפינה, והכריחה את השחקנים המרכזיים בה לשנות כיוון. ועדיין, בתוך כל זה, נדמה שאף אחד לא צפה שהמהלך המשמעותי ביותר יגיע דווקא משאנל.