תפסנו את כוכב 'מקיף מילאנו' ואחד הכוכבים המדוברים והמוכשרים של התקופה להפקת אופנה קיצית ומטורפת, ולריאיון אישי וכנה על הדמות המורכבת, הקשר לאופנה, המשחק, הצלחת הסדרה וחלומות גדולים.
רון הראל | ראיונות | 8.6.2021
אז קודם כל מה שלומך? איך עובר היום עד כה? זו פעם ראשונה שאתה נמצא בהפקת אופנה שכולה מתמקדת בך "אני מעולה! האמת שזה מאוד מאוד כיף! נורא מחמיא שעושים לך בוק, ותמונות ומחמיאים לך על איך שאתה נראה, מצד שני זה גם מאוד מביך! אני לא בחור שמצטלם, גם לא בטלפון, ופתאום מצלמים אותי באמצע הרחוב כולם מסתכלים, אלפי אנשים עוברים ושואלים למה אני מצטלם, אז זה קצת מביך, אבל אני מאוד נהנה ומוחמא מהסיטואציה".
אז אתה משחק ב"מקיף מילאנו", סדרה שכולה עוסקת בשני עולמות שונים, מכונאות ואופנה, והמורכבות של עומר, הדמות שלך במעבר ביניהם. איפה האופנה פוגשת אותך בחיי היום יום? כמה היא דומיננטית בחיים שלך?
"ככל שאני גדל ומתפתח גם הסטייל שלי משתנה. כל תקופת התיכון היה לי שיער ארוך מוגזם! תלתלים, בלונד. הייתי זורק על עצמי משהו ויוצא מהבית. הייתי בא עם כפכפים וזורק אותם בבית ספר. גם ניגנתי בגיטרה, אז יצא שאמרו 'טוב, הוא מנגן בגיטרה, שיער ארוך, גולש' והדביקו לי את התדמית של השאנטי רוב החיים שלי. ואז, כשהתגייסתי לצבא לשרת בתיאטרון צה"ל, הסתפרתי, והתחלתי להצטלם ל"מקיף מילאנו" בסביבות גיל עשרים, נחשפתי יותר לעולם האופנה בעיקר בזכות הסדרה ואני חושב שהעיסוק של עומר, הדמות שלי באופנה גם השפיע עליי באיזשהו אופן בתת מודע. פתאום התחלתי להסתכל יותר על בגדים, תכשיטים, חולצות, סוויטשירים, סניקרס. שעכשיו אני מכור לסניקרס ברמה מטורפת! כשבתוך הדמות שלך אתה כל היום מתעסק באופנה, בסופו של דבר זה חודר אלייך עמוק לבפנים."
איך היית מגדיר את הסטייל שלך?
"אז כמו שאמרתי, נהייתי לאחרונה סניקרהד מטורף! אם זה ג'ורדן למשל, יש לי כמעט את כל הדגמים ועוד כמה שבתכנון. אני חולה על ואנס, האמת שגם קונברס אני מאוד אוהב אבל שם אני קצת חוטא, אני מרגיש שאני צריך לקנות עוד כמה זוגות. אני חושב שאם אנחנו מדברים על כאן ועכשיו, על עונת הקיץ, אני הולך המון עם ברמודות עם קרעים, ויש לי המון גופיות. מבחינת הבגדים, אני מתלבש בייסיק, ואז בסניקרס אני אוהב להפציץ!"
אז לא נראה אותך מסתובב ברחוב עם החולצה של מקיף מילאנו?
"אפשר אולי לחשוב שלא, אבל אני מסתובב איתה המון בבית, זו הפיג'מה מספר אחד שלי!"
מה הוא הפריט שבחיים לא תלבש?
"קודם כל בתור שחקן אני חייב ללבוש מה שאומרים לי. להארי סטיילס למשל יש ברוב הזמן סגנון מטורף, אבל לפעמים אני אומר לעצמי 'מה אתה לובש?!' פעם הוא לבש חולצה עם צווארון ענק כזה, כמו של איזה מלך צרפתי מהמאה ה16. זה למשל לא מדבר אליי, זה נראה כל כך לא נוח!"
אם היה פריט אחד שהיית צריך ללבוש כל חייך, מה הוא היה?
"וואו, איזו שאלה. בלתי אפשרי לבחור. כנראה הייתי הולך על סוג של ג'ורדן. מי שמבין בסניקרים קצת לא יבין אותי, אבל יש את הג'ורדן 1 fearless, שהן חצי כחולות חצי אדומות והן בעיניי מטורפות! ראיתי אותן בסדרה "לופן" בנטפליקס ונדלקתי עליהן בטירוף!"
הדמות של עומר היא דמות מורכבת מאוד, לשחק בחור סטרייט שיוצא מהארון כגיי. מה היה הרושם הראשוני שלך מעומר?
"אני ממש זוכר את הרגע הזה שקיבלתי את התסריט, ואמרתי לעצמי 'מה?', הוא גיי? הוא סטרייט? הוא יוצא מהארון?' לא ממש הבנתי בדיוק מה קורה, וככל שהתעמקתי יותר בטקסט, ועברתי עוד שלבים באודישנים כך שיותר פרטים נודעו לי, הבנתי שהרעיון של הדמות הוא גאוני, ומביא פלטפורמה לאנשים שפחות מבינים מה זה אומר להיות בארון הזה. והייתה לי ההזדמנות להביא את נקודת המבט הזאת. אני בתור סטרייט ישבתי בבית ואמרתי 'וואו, זה מה שהם עוברים'? גם אחרי שיצא לי לגלם את עומר אני לא באמת יודע מה זה להיות בתוך ארון, אבל זה הביא אותי לנקודה בה אני הכי קרוב לדעת. בעיני זה מהלך גאוני."
הסדרה כולה מראה צדדים קצת אחרים ובעיקר מאוד ישירים של סיטואציות שונות בחיי מתבגרים שלא בהכרח ראינו בסדרות אחרות. הרגשת אחריות מסוימת לשחק במשבצת הזו?
"הייתה לי הרבה אחריות להעביר את המסר הזה. מאוד רציתי שאנשים יחוו את מה שאני חוויתי בתור סטרייט שמשחק את הדמות הזאת. אני מרגיש שכל הזמן שמדברים עם אנשים מהקהילה שואלים אותם 'איך היה לצאת להורים? לחברים? איך קיבלו את זה?' אבל אף אחד לא מדבר איתם על התקופה של לפני היציאה, ואני חושב שזו המשימה הגדולה שהייתה עליי. להעביר את הקושי האמיתי בתקופה שלפני היציאה מהארון."
איך הלך כל תהליך האודישנים, מהמפגש הראשון עם עומר כשקיבלת את התסריט לראשונה עד לקבלת התפקיד?
"אני זוכר את הסוכנת שלי מתקשרת אליי ואומרת לי שיש פרוייקט ממש מגניב שמחכה לי במייל, אני קורא, קצת סקפטי, ואומר לעצמי אוקיי, בוא נראה לאן אני יכול לקחת את זה. האודישן הראשוני היה בכלל בסקייפ, אפילו לא בזום. זה היה ממש בתקופה שהקורונה עוד התחילה ועוד לא התרגלנו לגמרי לפלטפורמה של הזום באופן יומיומי. אני יושב עם הבמאי והמלהקת בסקייפ ואנחנו מדברים. אני עושה את הטייק, הם נותנים לי הערות לתיקון ומבקשים שאשלח להם שוב. עדיין הייתי מאוד סקפטי, הרגשתי שלא הצלחתי להביא את מה שהם ביקשו, שהם לא מאוד אוהבים. פתאום אני מקבל שיחת טלפון שיש לי קולבק! שרוצים לראות אותי עוד פעם. אני מגיע לאודישן, הפעם פרונטלי, ויוצא בתחושה שהלך סבבה, אבל לא יותר מזה.
פתאום אני מקבל עוד טלפון, שרוצים לבדוק את ההתאמה שלי עם שחקן אחר! התלהבתי בטירוף, אז כבר הייתי בטירוף על התפקיד. אני זוכר שכשהגעתי, ראיתי פתאום עוד שחקנים שבאו להיבחן לדמות שלי, ועשיתי אודישן עם כמה אנשים. אחר כך אמרתי טוב, בודקים המון, מה הסיכוי שזה יהיה שלי? גם טעיתי בטקסט, בשם של דמות אחרת, ואמרתי טוב, היה מגניב, היה כיף, אני לא אפתח יותר מידי תקוות.
כשקיבלתי את התפקיד, אני זוכר שהייתי באוטובוס והסוכנת שלי מתקשרת אליי. היא שואלת, 'אתה יושב? קיבלת את התפקיד'. צעקתי באוטובוס! ואני ממשיך להגיד לה 'אני לא מאמין. אני לא מאמין לך. תגידי לי שעבדת עליי'. זה היה רגע מטורף. הייתי בשמיים."
איפה החיבור שלך כיונתן לעומר?
"אני חושב שאנחנו מאוד מאוד דומים. אני מרגיש ששנינו ביישנים, אני מאוד ביישן. ועומר, עם כמה שהוא משקר ומעמיד פנים לפעמים, הוא מאוד אוהב את החברים שלו, וגם אני מת על החברים שלי. כל חבר שלי יודע שאני אוהב אותו, אני דואג להגיד להם את זה על בסיס מאוד קבוע. תמיד אני אומר להם, 'אני אוהב אתכם, אני מרגיש שזכיתי בכם'. עומר הולך אחרי החלום שלו, שזה אופנה, ולא אכפת לו שאנשים יגידו לו שזה נשי, שזה לא באמת מקצוע, וגם אני הלכתי אחרי המשחק ואנשים אמרו לי בדרך בדיוק את אותם הדברים אבל זה לא עניין אותי.
הרבה פעמים מצאתי את עצמי בסצנות של עומר אומר לעצמי שאולי אם הייתי במקומו, גם אני הייתי מתנהג ככה. "
אז יש המון נקודות דמיון בינך ובין עומר, בין היתר שהסדרה קירבה גם אותך לעולם האופנה, אבל במה אתה בכל זאת שונה ממנו?
"אני חושב שמשהו בו אני ועומר מאוד שונים, וזה משהו שהתחלתי בשנים האחרונות, זה להיות יותר ישיר, להגיד דברים בפנים. גם אם זה טוב, גם אם זה לפעמים לא נעים, הבנתי שאני צריך להתגבר על המכשול הזה. עומר לפעמים מתחמק מסיטואציות, מפחד שיכעסו עליו, ואני מאוד הולך עם האמת שלי בשנים האחרונות, מי שלא אוהב זה עניין שלו. קורט קוביין, הסולן של נירוונה, אמר: 'אני מעדיף שישנאו אותי על מי שאני מאשר שיאהבו אותי על מי שאני לא', וזה משפט שמאוד התחברתי אליו. בזה אני מרגיש שאני שונה מעומר."
אמנם 'מקיף מילאנו' הוא לא פרוייקט המשחק הראשון שלך, שיחקת בעבר בסדרה "חמישים" ובסרט הקולנוע "אול אין", איך זה לעשות את הטבילה הראשונה בפרוייקט גדול בעולם הנוער?
"קודם כל המון התלהבות! אנשים שהם לא שחקנים לא באמת מבינים שאתה הולך להמון המון אודישנים, ותשעים ותשע נקודה תשע אחוז מהפעמים אתה מקבל לא. אתה אפילו לא עובר את השלב הראשון. פתאום קיבלתי את הכן הזה, ועוד לדמות שמאוד מאוד רציתי. אני בן אדם כזה שכשיש משהו שאני באמת רוצה, אני הולך עליו במאה אחוז. הייתי כל יום מהבוקר על סט הצילומים, כל יום חזרתי בשעות מאוד מאוחרות ולמחרת קמתי בשעות מאוד מוקדמות אחרי שכל הלילה למדתי טקסטים. ישנתי אצל דודה שלי לאורך תקופת הצילומים כי אני גר יחסית רחוק, וכל ערב כשנכנסתי אמרתי 'תקשיבו, אני מצטער, אני חייב ללמוד טקסטים'. אלו היו החיים שלי במשך חודש. מצטלם במשך כל היום, ולומד טקסטים אל תוך הלילה."
ואיך הייתה החוויה על הסט עם שאר חברי הקאסט?
"מבחינת האנשים, אני יכול להגיד שאני הכי שמח בעולם שבטבילה הראשונה שלי בתפקיד גדול יצא לי לעבוד עם הקאסט והצוות הזה, כי נכנסתי לפרוייקט הזה עם המון חברים מלפני. למשל אלי נוס שמשחק את גל רון הוא אחד החברים הכי טובים שלי בצבא, גם את אורי ביטון יצא לי להכיר מלפני, ויצא שאת כולם איכשהו הכרתי מלפני, והכרתי טוב. אתה נכנס לדבר הזה עם חברים, ועושה סדרת טלוויזיה. מה יותר טוב מזה? "
אז החיים שלך בהחלט השתנו מאז עליית הסדרה. איך התגובות מסביב?
"כן, בטירוף! אני הכי שמח לקבל את התגובות של 'אתה שחקן מעולה', 'שיחקת טוב', 'העברת את זה בצורה טובה'. באות גם המחמאות על איך שאני נראה, אבל זה פחות מעניין אותי, כי בסופו של דבר ככה נולדתי, אין לי יותר מידי מה לעשות עם זה. אבל כשאומרים לך שאתה משחק טוב, אז אתה אומר לעצמך שוואלה, עשית טוב. אני מבין שהצלחתי להעביר את מה שרציתי."
אתה שחקן מאוד צעיר, עם עתיד מבטיח לפניך. המשחק זה משהו שאתה רוצה להמשיך לעסוק בו? ללכת עם זה עד הסוף?
"אמן. כמה שיותר פרויקטים, כמה שיותר לשחק. הייתי שמח גם לעשות עוד דברים מעבר למשחק, למשל לעשות מוזיקה, וגם הייתי שמח להרחיב עוד עולמות."
ממבט קצר על חשבון האינסטגרם שלך אפשר לראות שאתה מאוד בתוך עולם המוזיקה.מנגן, ושר. זה משהו שהיית רוצה לעשות גם באופן יותר מקצועי, כמו המשחק למשל?
"לפני הכל, אני רוצה להיות שחקן. שזו תהיה העבודה הקבועה שלי. אבל אני לא אשקר שראיתי עכשיו את האירוויזיון וזה לא סוד שאני אוהב גיטרות, ומוזיקת מטאל. בהתחלה מאוד תמכתי בפינלנד כי הם עשו משהו מטאלי, ואז ראיתי את איטליה עולה, שגם הספיקה לנצח. מאז אני שומע רק את הלהקה האיטלקית, את Maneskin . גם אני פעם הייתי סולם של להקת קאברים משלי, ראיתי את איטליה מופיעים על הבמה הענקית הזו ופתאום הבנתי שאני רוצה גם, ככה שאני ממש בונה על זה שאעשה משהו שקשור למוסיקה בעתיד הקרוב. "
ואילו עוד עולמות היית רוצה להרחיב?
"במעבר חד, הייתי מאוד רוצה להתמקצע בעולם הספורט והתזונה. אני מאוד אוהב את העולם הזה. אימונים בשבילי הם מעבר ללהתאמן כדי להיראות טוב, כשאני מתאמן אני מרגיש שזו ממש תרפיה לגוף. אני הולך להתאמן כדי לחשוב, כדי להוריד לחצים, גם סתם כשאני שמח. בדיוק התחלתי לעבוד עם תזונאי אחרי הרבה זמן שניהלתי לי את התזונה בעצמי, כי הבנתי שאני באמת רוצה ללמוד ממישהו שיודע מה הוא עושה. כשנכנסתי למשרד שלו הבנתי שממש מעניין אותי ללמוד את זה, שהעולם הזה מאוד מושך אותי ונראה לי מגניב."
אם היית יכול לשחק עם השחקן או הבמאי שאתה הכי מעריץ, הכי גדול שאתה יכול לחשוב עליו, מי זה היה?
"אם אני בוחר במאי, אז קוונטין טרנטינו, כי אני פשוט אוהב את כל הסרטים שלו בלי יוצא מן הכלל. ומבחינת שחקן אני קצת חלוק. מצד אחד אני אומר לעצמי, 'טוב, הייתי רוצה לשחק עם הגדולים ביותר', ליאונרדו דיקפריו, חואקין פיניקס, ג'ייק ג'ילנהול, אבל אז אני אומר לעצמי שאם הייתי איתם על הסט, הייתי מרגיש שאני שחקן גרוע! אז מצד אחד עכשיו אני לא רוצה כל כך לשחק איתם, אבל אם נלך לחו"ל, אז ללא ספק הם. אם זה בארץ, אני מאוד מעריך את יהודה לוי, הוא בעיני שחקן מעולה. גם רן דנקר, שהיום הוא חזק בעולם המוסיקה. ראיתי אותו בהצגה פעם ושם מאוד התרשמתי ממנו."
אז עולם התיאטרון הוא גם תחום שהיית רוצה לדרוך בו?
"בוודאי. משם התחלתי! לפני הטלוויזיה הייתי במגמת תאטרון בתיכון וזה לגמרי משהו שהייתי רוצה להמשיך לעשות. "
דיברנו על חו"ל, דיברנו על הגדולים, יצא לך לחשוב גם על קריירה מעבר לים?
"ברור. ונראה לי שמי שיגיד שלא משקר לעצמו, אבל בשיא הכנות ומכל הלב, הייתי שמח גם לעבוד רק בארץ. לדעת שאני מצליח בארץ."
אז בריאיון הזה באמת יצא לנו להכיר המון צדדים שונים ומיוחדים ביונתן מלבד 'מקיף מילאנו' ועומר, מה עוד אנחנו לא יודעים עליך?
"וואו! מה לא יודעים עליי? אז יש את הדברים השטותיים יותר, למשל שאני מפחד מכרישים. אבל ברצינות, כולם יודעים שאני רוצה לעשות פסטיגל, זה יעד מאוד גדול שלי, אני רוצה לזכות בפרס אופיר. אבל הרבה אנשים מדברים איתי עכשיו על הכניסה כביכול לעולם הזוהר, ושואלים אותי מה אני הכי רוצה בעולם. תמיד אני אומר שאני רוצה להגיע לגיל שמונים, ולדעת שלא התחרטתי, להגיד שהלכתי על זה עד הסוף. זה הדבר שאני רוצה שתדעו עליי."
אתה משחק דמות שמנהלת חיים כפולים, שעסוקה מאוד בלהסתיר את עצמה, ומציג סיטואציות שהרבה בני נוער יכולים להזדהות איתן. מה המסר שלך למתבגרים שעוברים קשיים כאלו?
"הייתי רוצה לגרום לבני נוער להבין שזה רק עוד שלב בחיים. אני זוכר את עצמי בתור בן נוער, זה לא היה כל כך מזמן. הייתי מאוד אמוציונלי, וכשהיה קורה לי משהו אז הוא היה קורה לי עד הסוף. כמו לעומר, אם קורה לו משהו הוא באמת נפגע. לפעמים יש דברים שנראים לך כאילו הם סוף העולם, אבל חייבים להבין שהם חלק מההתבגרות. למשל הפרידה הראשונה, באותה תקופה זאת אהבת חייך, אבל אחר כך הדברים נכנסים לפרופורציות. זו רק תקופה, אחת היפות שיצא לכם לחוות, וכולם עוברים דברים, אבל צריך לנצל את התקופה הזאת רק לרגעים יפים."
