הפסנתר היה המפלט, המילים היו הצעקה: יובל גלבוע והלב ששר בלי פילטרים
- יהונתן פישר
- 2 days ago
- 7 min read
Updated: 2 days ago
מאת יהונתן פישר | ראיון | 8 ליולי 2025
יובל גלבוע, 26, זמר-יוצר מתל אביב, לקראת אלבום הבכורה שלו, מספר על התהליך שלו כמוזיקאי יוצר.
יובל גלבוע נולד בבית שמש למשפחה דתית-ליברלית, הבכור מתוך ארבעה אחים ואחיות. כשהיה בן שש עברה המשפחה למודיעין. באותן שנים מוקדמות כבר התחיל לנגן את הפסקול הפנימי של חייו. הוריו גידלו בית שבו רגש, אמנות ופתיחות לא היו מילים גבוהות – אלא דרך חיים.
"לא היה אכפת לי אם זה ברביות או צעצוע של 'בנים'," הוא נזכר. "כילד הייתי חופשי ומאושר. שרתי, רקדתי, שיחקתי בכל מה שעורר בי מחשבה." אבל בתוך השמחה הזו, ובתוך המציאות הדתית שגדל, יובל גם למד לנווט מורכבויות שונות. כמו רבים שגדלו בזהות גאה בתוך עולם שמרני, גם הוא עבר בין מרחבים בטוחים יותר ופחות. אחד מהם היה דווקא בית הכנסת "בתור נער הייתי ממש פעיל בבית הכנסת, הייתי חזן" הוא מספר. "וזו בעצם הייתה הבמה הראשונה שלי. מאוד אהבו אותי שם, מאוד קיבלו אותי."
החוויה הזו של להיות נער עדין, רגיש ומוזיקלי, ולקבל על כך חיבוק דווקא מהקהילה הדתית – נחרטה בו עמוק. בית הכנסת היה המקום הראשון שבו הרגיש שמקשיבים לו באמת. שהקול שלו, לא רק המוזיקלי, אלא גם האישי ראוי להישמע. אבל לא כל מסגרת ידעה להכיל את הרגישות הזו. "לעומת זאת, בבית הספר הדתי שהייתי בו," הוא מודה, "היה קצת יותר מורכב."
הפער הזה בין קבלה לדחייה, בין במה לחומה יצר את התנועה הפנימית שהפכה בהמשך למוזיקה. אפשר להבין מכאן גם את הבחירה שלו להיות יוצר כל כך אישי וחשוף. כזה שלא מפחד לדבר על זהות, על קוויריות, על ילדות ועל המבט האימהי שיודע גם כשהלב עוד שותק.
יובל מעולם לא חיפש תבניות. הוא פשוט ביקש לשיר את מה שבאמת בוער בו. ובמקרה שלו – זה תמיד התחיל מהלב.
"בתור ילד קטן, נמשכתי לפסנתר, למוזיקה, לשיר, לריקוד, זה ממש משהו שנבע מתוכי והפסנתר באמת היה הכלי הראשון שלי." המוזיקה הפכה לשפה הראשונה שלו, והפסנתר – לעוגן. עד היום זהו הכלי המרכזי בעשייה שלו, גם כמבצע וגם כמלווה.
רוב השנים יובל למד מוזיקה קלאסית, הוא היה בלהקת צבאית בתור פסנתרן, עם השנים למד להלחין ופיתח את עניין הכתיבה עד שהתגבש לכדי אלבום.
את הסינגל הראשון שלו, "אמבטיה", הוציא באפריל 2024, אבל הפריצה המשמעותית הגיעה רק זמן קצר לאחר מכן עם השיר "בתוך הילד הזה מסתתרת אישה" שזכה לחשיפה רחבה והפך לאחד הרגעים הבולטים ביותר ביצירה שלו.
אני מברר עם יובל אם יש שיר אחד באלבום שמרגיש לו “שלו” יותר מהאחרים והוא מגיב בלי להסס, אבל גם מבקש לתת כבוד לכל היצירה.
"כל השירים הם מאוד חשופים ואישיים," הוא מקדים ומדגיש רגע לפני שהוא צולל לפרטים. הבחירה הראשונה שלו היא “מחיאות כפיים” שיר שעדיין לא יצא כסינגל אך כבר זכה לקליפ שחור-לבן מושקע. לדבריו, השיר מתמודד עם אותו רעב פנימי לאישור חיצוני, לעיתים עד כדי בדידות, ופותח חלון חד אל עולם האפליקציות והקודים החברתיים שבקהילה הגאה. "יש שיר שקוראים לו מחיאות כפיים, זה שיר שמדבר על הצורך הזה במחיאות כפיים, על הצורך בהכרה, מדבר גם על בדידות מסוימת וגם על כל העולם הזה בתוך הקהילה, הגעה של אפליקציות, אז זה שיר שאני מאוד מחכה שהוא יצא."
מכאן הוא קופץ לשיר “בתוך הילדה הזו מסתתרת אישה” שיר שהוא מעין מסע בזמן הבוחן זהות קווירית בגילים שונים. כל בית עוקב אחר עוד שכבה של התבגרות, מהילד בן החמש שמאלתר שמלה ממגבת ועד החייל שכבר מחוץ לארון, אבל מגלה שגם בתוך הקהילה מחכים קודים נוספים להבין ומסביר " זה באמת שיר שמדבר על זהות קווירית, כל בית בשיר מתעסק בגיל אחר ואז הבית השלישי מתעסק בתקופת הצבא. אני גם קולט שיש אולי קודים מסוימים של גברי- נשי ואיפה אני ביחס לזה."
איך במשפחה קיבלו זה שאתה מוזיקאי?
״ההורים שלי הם אנשים מאוד פתוחים, אבא שלי עוסק בתרפיה במוזיקה, אז היה פסנתר בבית ומוזיקה הייתה חלק מהבית ושניהם מאוד אוהבים לשיר.
הם תמכו בי כשיצאתי מהארון, הם שומעים את האלבום הזה, הם מקשיבים לו והם מתרגשים, זה הסיפור האישי שלי. אבל גם המשפחה נוכחת באלבום בצורה כזאת או אחרת. "
"על האלבום עבדתי עם גיא חזם, שהוא גם המפיק המוזיקלי והוא גם הבמאי של הקליפים וכמעט לכל שיר באלבום הזה יש איזשהו קליפ. כל השירים נולדו מהפסנתר וההפקות המוזיקליות הפכו חלק מהשירים ליותר אלקטרוניות או יותר עם כינורות פתאום"
כשהקשבתי בפעם הראשונה לאלבום בשלמותו זה היה רגע לחבר איזשהו פאזל, הרי אני עבדתי עם גיא פחות או יותר שנתיים על האלבום הזה וכל פעם עבדנו על שיר אחר ולא ממש ידענו איך זה יישמע כאלבום, אז לשמוע את הדבר הזה כאלבום, כסיפור וכדרך בשבילי זה היה מאוד מרגש, זה היה באמת כמו לראות סרט ושכל הפרקים מתחברים. גם הייתה חשיבה על הסדר של השירים מה הוביל למה."
איך עובד תהליך הכתיבה שלך?
"וואו, זאת שאלה ממש טובה, אני קצת אולד סקול בקטע הזה, שעובר עליי משהו ואני מרגיש שאני חייב לכתוב עליו אז אני כותב. אני ישר מתיישב על הפסנתר ואני לרוב אתחיל מתוך איזושהי מנגינה, אני אשיר עם כמה אקורדים שאני מוצא ולרוב המילים פשוט מגיעות תוך כדי שאני שר.
בין אם זה על אמא שהרגשתי שאני רוצה לכתוב על הקשר איתה או אם זה השיר 'בתוך ילד מסתתרת אישה' - זה נובע מתוך צורך גדול לבטא את עצמי, כשאני מרגיש שאני צריך לעבד את החוויה או את הסיפור למוזיקה.
אחר כך מגיע השלב של להביא את זה לאולפן עם גיא, ואז קליפים- זה ממש תהליך כזה. זה תמיד מגיע ממקום מאוד אישי, אני לא מנסה לכתוב להיט לצורך העניין."
יש לך שירים שירדו בעריכה שעבדת אליהם והרגשת- אוקי הם לא מתאימים לאלבום?
"יש המון שירים בדרך שנכתבו ולא נכנסו מכל מיני סיבות ואני הרגשתי שהם אולי לא מספיק בוגרים.. אני צריך להיות מאוד מחובר ולהאמין בשיר שלי כדי להחליט שהוא נכנס. אז אני חושב שהשירים שנשארו הם השירים שהרגשתי שהם חייבים להיות בפנים, שהם הדי אן איי, תעודת זהות שלי כאמן, באלבום הראשון.
" אבא שלי, אגב, יש לי קשר מאוד חזק ומאוד מיוחד," הוא מתחיל. "אבל יש משהו באיך שאימהות רואות אותנו כאילו, אני אומר 'אותנו', הומואים בשלב הזה של הארון, כשאנחנו מסתירים משהו אבל אמהות תמיד יודעות."
המילים שלו חושפות משהו נדיר , עדות רגשית למבט האימהי, שלעיתים רואה גם את מה שלא נאמר "זה נושא שהרגשתי שבא לי לדבר עליו," הוא מסביר. "בא לי להציף אותו דרך המוזיקה, דרך השיר שלי."
אבל השיר הזה לא עוסק רק ביחסי אם־בן הוא גם בוחן את המקום הקווירי בתוך הזהות הלהט"בית את אותם אזורים פחות מדוברים שנמצאים בין לבין, מחוץ להגדרות הברורות.
וכאן נחשפת נקודת ההתחלה של השיר הזה לא מאג'נדה, אלא מזיכרון. מהילדות, מהפנטזיה, מהביטוי האותנטי של הנשיות הפנימית, לפני שהעולם הספיק לתקן, לתחום, לשים גבולות.
"זה מקום מאוד הומואי, קווירי וטהור," הוא מתאר, כמעט בגעגוע. "שיש איזה משהו בילדות שהתאפשר ואז באיזשהו שלב החברה אומרת לך – לא. תהיה גבר. תהיה גברי."
אבל יובל לא עוצר כאן. הוא מחדד שהלחץ הזה לא מגיע רק מבחוץ, אלא קיים גם בתוך הקהילה עצמה: "אפילו בתוך הקהילה הגאה, יש משהו שמשדר עדיף שתהיה יותר גברי, אם אתה יכול."
זו אחת האמירות הכנות והמורכבות ביותר בשיחה שלנו. יובל חושף כאן חוויית זהות שמנסה להחזיק גם בעדינות וגם באומץ – גם ברכות וגם בכוח.
"מתוך המקום הזה נשארה הזעקה הזאת," הוא אומר. "המקום הזה של וואלה אם בתור ילד אהבתי לעשות את זה, למה שהיום אני לא יכול? או להתחבר לאינטליגנציה הנשית שזה לא דווקא חייב להיות במובן חיצוני של לבוש, זה יכול להיות גם באמת בביטוי שלי, ברכות, או בתכונות שאני אומר בא לי להוציא אותן החוצה, ולא להתבייש בהן."
אתה בזוגיות?
"אז אני לא בזוגיות כרגע ואני גם לא בזוגיות תקופה די ארוכה. הייתי בזוגיות בעבר אבל זה בהחלט נושא שמעסיק אותי וזה נושא שגם קיים באלבום אגב. בשיר אימא - "אני יודע כשאת שואלת על בן זוג את רוצה שאני אהיה מאושר, מה אני אעשה אימא שאין לי שום דבר, קשה לי עם בנים, ולבנים קשה איתי, הלוואי שזה היה יותר קל הייתי מביא אותו לארוחת שישי."
אז כאילו זה גם מתוך איזשהו מקום של ריצוי, אחרי הרצון של אימא שאני אהיה בזוגיות אבל כן, אני מאוד רוצה זוגיות, זה מגיע גם שם וגם זה מגיע בשיר אמבטיה שאני שר על מערכת יחסים שהיא קצת אפורה, שהיא לא ברורה. הסיטואציה שהיא אינטימית, אמבטיה, כשמתכרבלים במיטה אז הבחור מספר לבחור שהוא יוצא עם בחור אחר תוך כדי ואני מפרגן כתגובה. יש שם איזשהו משהו כזה שאני מבין שהרבה מהסיטואציות בקהילה הגאה עם גברים בין אם זה אינטימי בין אם זה סטוץ בין אם זה משהו שהוא רגשי, עמוק שלפעמים קצת קשה להגיע למקום הזוגי אבל גם אני לא משליך את האחריות הזאת רק על הקהילה. אני גם אומר שזה גם כאילו בשירים אני אומר קשה לי עם בנים ולבנים קשה איתי, יש לי שם איזשהו קושי."
"עוד שיר שהוא אולי השיר הכי רומנטי באלבום 'תן לי לשקוע״ וזה ממש שיר אהבה נטו, בלי מורכבות, כזה לגבר בצורה מאוד נקייה. יש משהו בחוויה של השיר ובטקסט שהוא קצת דמיוני מרוב שהוא חלום כאילו קצת מרוחק מהמציאות, זה שיר שהוא קצת חלומי כזה."
"אחד השירים שהוצאתי ממש לאחרונה קוראים לו 'עטוף בטלית צבעונית' וזה שיר שבאמת כתבתי אני היום לא דתי, אבל על החיבור שיש לי למקום הזה של הבית כנסת ממקום שכן גאה גם"
"להוציא אלבום בצורה עצמאית, לבד ואני עדיין חייב להאמין בעצמי בצורה מטורפת כדי להגשים את הדבר הזה, כדי לכתוב ולהלחין שירים, להפיק אותם, לצלם קליפים ולהאמין שזה יגיע לאנשים."
יש לך מסר לעוקבים שלנו?
"מסר שיש לי זה שאנשים שיש להם איזשהו חלום כל אחד בתחום שלו, אם זה באמנות או לא באמנות, אז ככה, לחזק אותם, שיאמינו בעצמם, שיאמינו בדרך שלהם, זה לא תמיד קל, לא תמיד מקבלים את כל התגובות ואת כל הידע ככה, בסוף זה מאוד מאוד להקשיב פנימה."
צלם- mishatlv | סטיילינג- לורן פרדה | אסיסטנט סטיילינג- אביאל אוריה שרביט | מעצבים- יהונתן פישר, עדן שלום, לורן אלאק,
דניאלה רות עראקי | תכשיטים- BE SEMBOLE | איפור- קים אוחיון
ความคิดเห็น