לדבר את האמת, לשיר את הכאב: דנה שלום כהן לא עוצרת
- מערכת ניוריויסטה
- Apr 28
- 9 min read
Updated: Apr 28
מערכת ניוריויסטה | ראיון | 28 לאפריל 2025
היא הגיעה לעולמנו כמו רוח דרומית שמכה בגלים לאט, חזק, ובעיקר בלתי נשכחת. דנה שלום כהן , יועצת שיווק מהבולטות בישראל, מוזיקאית, מרצה ויוצרת ששולפת מהפצעים שלה שירה חיה ונושמת, היא אישה שממציאה את עצמה מחדש בלי הפסקה, ומוכיחה שעם לב פתוח ואומץ לומר את האמת אפשר לא רק לשרוד, אלא גם לשנות. בין התקיפה המינית שעברה, הסרטן שפקד אותה, המשברים האישיים והמשפחתיים, לבין ההצלחה המטאורית בעולם השיווק.
היא בונה גשר בין עולמות, מהתחתית ועד טיימס סקוור, מהמגירה עד לרידינג 3, מהשקט שבחדר טיפול ועד הרעש של הבמה.
כשהיא מתארת את נקודת השבר שלה, דנה לא מחפשת לייפות את המציאות. להפך, חושפת אותה כפי שהיא. דנה עברה שתי טלטלות ענק שגרמו לה לשינוי מסלול. היא מוכיחה שגם ברגעים חשוכים אפשר לראות אור קטן.
"זה היה מסעיר ומפחיד ומזעזע. עשיתי טיפול עם יוכי, המטפלת שלי, ושם זה צף פתאום ראיתי את התקיפה המינית. כבר ידעתי שיש לי סרטן, ופתאום הבנתי שאני צריכה לטפל גם בגוף וגם בנפש. זה קרה בו-זמנית. קרייסיס. זו הייתה התחתית של התחתית. כאילו רוק בוטם . באמת."
דנה, אחת היועצות השיווקיות המצליחות בארץ, לא נראית כמו מישהי שתיארה לעצמה שתמצא את עצמה במקום הזה.
"לפני כן היה לי ועדיין יש לי משרד מאוד מצליח לייעוץ שיווקי. בארץ ובחו״ל. נכנסתי למבטיחים של כלכליסט 2020, עשיתי עסקאות עם מיליונים, הרבה מאוד כספים עברו לי דרך הידיים. זאת מתנה. אני טובה בשיווק. טובה מאוד. אבל היה לי משהו חסר בפאזל."
"לא הבנתי מה לא בסדר. רק הרגשתי שמשהו לא בסדר. שאני לא באמת מאושרת. אתה מבין? בעולם שלנו, אנשים מסתובבים בלי לדעת מה הם רוצים. ואז מישהו אחר בא וגורם להם לרצות את מה שהוא רוצה. וזה קורה גם ברמה האישית וגם ברמה העסקית. אני בתור יועצת שיווק, עזרתי לאנשים לדייק את הרצונות שלהם. מנכ״לים, חברות, עסקים, אנשים עצמאיים. וזה היה לי כיף אבל משהו בפנים עדיין כאב."
את החלק החסר בפאזל שלה, זה שלא הצליחה לשים עליו את האצבע גם בשיא ההצלחה, מצאה דווקא בתקופה שאיש לא היה מנחש שתהפוך לטובה ביותר בחייה, ימי הקורונה. כשהעולם כולו עצר, דנה עצרה גם. והיא, ששמרה שירים במגירה במשך שנים, פתאום הרשתה לעצמה לפתוח אותם. לכתוב, להוציא אותם החוצה.
"פתאום הייתה לי הזדמנות לעצור. לחשב מסלול מחדש. התחלתי לכתוב. ולא הבנתי מה יוצא ממני. פתאום שירים. כאילו מישהו בתוכי מדבר. ואני לא מבינה בכלל מה אני כותבת. מה זה כתיבה? זה לשחק עם הקופסה השחורה. זה להיכנס לסשן בתת-מודע. פתאום יוצאות מילים, ואת לא מבינה. ורק אחרי שנים את מבינה מה כתבת. את מבינה שעמוק בפנים ידעת. כתבתי מילים כמו- ״אני לבד בעולם זה בסדר מלהיות שם עם כולם. ושאלתי את עצמי מה זה? מאיפה זה בא? והבנתי זה בא ממני. מהמקום הכי כואב, אבל גם הכי חופשי."״
היא לא חיפשה להיות יוצרת. היא לא חיפשה קהל. היא חיפשה אוויר לנשימה. אבל המילים מצאו את דרכן, ואז גם המוזיקה, ופתאום נוצרו שירים שלא נכתבו רק בשביל לרפא אותה אלא כדי לפתוח דלת לאחרים.
מתי זה קרה? האם בבום אחד גדול בעצם בקורונה?
"אז אני אגיד לך, כשאני עושה משהו, אני לא יודעת, זה תמיד בגדול, זה תמיד ככה, זה כאילו אני לא יודעת אחרת, אני באמת לא יודעת. אני חושבת שזה בגלל שתמיד הרגשתי שאני צריכה להוכיח את עצמי. הייתי ילדת סנדוויץ' וכזה לא ראו אותי בתחושות שלי. הייתי צריכה להצטיין ולהתבלט. אז אין אצלי, כאילו למגירה, זה לא קיים.
אז בזמנו הזמינו אותי לתוכניות בתוכנית בוקר לדבר על שיווק, גם בפותחים יום וגם אצל מיכל צפיר, ודיברתי על זה. דיברתי על חישוב מסלול מחדש, כאילו, זו הייתה ההתגברות שלי על זה שהרגשתי פתטית. על זה שהלקוחות שלי עכשיו רואים שהוצאתי שיר, מה קשור כאילו. אז אמרתי, יש עכשיו קורונה, וזו הזדמנות לחשב מסלול מחדש. אפשר לעשות שינוי בקריירה, ולהוסיף דברים, ולהוסיף תחביבים ומקצועות. פשוט להגביר את מה שאנחנו אוהבים, ולהנמיך את מה שאנחנו לא אוהבים. זה מה שעשיתי, התחלתי לכתוב שירים."
לצאת עם זה, עם משהו שאת מרגישה המון שנים, הוא גם סוג של תרפיוטי בשבילך, שזה באמת... ממש תרפיוטי
"אתה מדויק. כי אם לא הייתי עושה את זה, ואחרי זה היה מגיע הסרטן, אני לא הייתי מצליחה להתמודד עם הסרטן כמו שהתמודדתי. לכתוב את הכאב שלי ולכתוב על התקיפה המינית, אני ממש הכנתי את עצמי, בלי לדעת שאני מכינה את עצמי, לריפוי."
בתחילת דרכה המוזיקלית, עוד לפני שהפכה לאחת הקולות הבולטים בשדה העצמאי, דנה מצאה את עצמה עומדת על במה אחת עם אחת הזמרות שהיא הכי אוהבת, הזמרת נרקיס. אבל כמו כל דבר אצלה, גם המפגש הזה לא קרה במקרה.
"בתקופה הזאת שהתחלתי לעשות מוזיקה," היא מספרת, "כתבתי רק באנגלית. היה לי שיר שנכנס לסרט – 'מרצ'נדו', שזה בספרדית 'צועדת', באנגלית זה 'Marching'. הסרט יצא בזמן הקורונה, דווקא בדרום אמריקה, דרך סטרימינג. אחר כך עבדתי עם יהל דורון מהצמד גיא ויהל שגם היה חבר טוב שלי, והתחלנו לכתוב יחד חומרים באנגלית."
אבל אז התחולל משהו פנימי. פתאום היא הבינה שהשפה האנגלית כבר לא מספיקה כדי להכיל את מה שהיא רוצה להגיד. "כתבתי בעברית שיר אחד, ״ילדה רטנגן״, ולא הבנתי בכלל מה יצא ממני. אבל זה נגע בי, זה שרף לי את הלב. הבנתי שאני רוצה לעבור לעברית. ואז אמרתי לעצמי אם אני כבר עושה את זה, אז בגדול. ומי הזמרת הישראלית שאני הכי מתחברת עליה? נרקיס. היא מזכירה לי אותי, יש לה עומק, נשמה, ולא טקסטים שאני מתחברת אליהם. רציתי להתחבר אליה."
איך בעצם נולד החיבור הזה?
"אני בן אדם של מניפסטינג," היא מחייכת. "אני מדמיינת משהו – וזה קורה. פשוט יושבת ומציירת תמונה בלב. וזה בדיוק מה שעשיתי. אמרתי לעצמי: יום אחד אני אחמם את נרקיס. זה התחיל רק בדמיון. ואז, זה קרה."
ההזדמנות הגיעה דרך חבר ותיק, איש העסקים ערן רולס, יו"ר מרכז הבנייה הישראלי. "הוא עשה אירוע נדל"ן גדול באילת, והיו שם הופעות של כל האמנים הכי גדולים. אז ביקשתי ממנו לחמם את נרקיס. זה הרגיש לי כמו בקשה חצופה, לא במקום, אבל הוא אמר לי: תבקשי כל מה שאת רוצה. שלחנו לה את המוזיקה, היא אהבה."
גם פה היה חיבור נוסף, כמעט קוסמי. "המורה שלי לפיתוח קול נעמה לוי אופק היא גם המורה של נרקיס. היא עזרה בתיווך, נתנה ברכה. ונסעתי לאילת. חיממתי אותה. זו הייתה חוויה מטורפת."
מה קרה אחרי ההופעה?
" ישבתי עם נרקיס על כוס יין, דיברנו, בכיתי לה. שיתפתי אותה על כל מה שעברתי. לא הייתי על במה שנים. השירים שלה עברו איתי מסע , ״ענני״, ״שדות״, הם ליוו אותי בזמנים קשים. פתאום אני יושבת איתה, מדברת איתה בגובה העיניים. זה היה לא נתפס."
ושם לא נגמר הסיפור.
"ואז היא שואלת אותי 'מה את עושה ביום חמישי?' אמרתי לה 'אני באה להופעה שלך!' אז היא עונה – 'כי רציתי לשאול אם את רוצה לחמם אותי שוב ברידינג 3.' התחלתי לבכות. פשוט בכיתי מהתרגשות. זה המשיך לשנתיים של חימומים בכל הארץ. אמפי שוני, רידינג 3, כל הבמות הכי גדולות. זה היה לא נורמלי."
המעבר לעברית קרה יחד עם ההופעות, ובמקביל נבנה אלבום הבכורה שלה. שלושה סינגלים כבר יצאו, והם חושפים צדדים עמוקים, חשופים, כואבים וגם מרפאים.
"'יפה שלי' זה השיר שאני הכי גאה בו," היא אומרת בגאווה. "הוא מדבר על להעביר את הבושה, על התקיפה המינית שעברתי. והשיר החדש שיצא עכשיו 'תבואי את' זה על משבר זהות. אני עברתי לא מעט והיום אני שונה ממה שהייתי, מדנה הרזה על העקבים, שכל היום הפי-הפי ג'וי-ג'וי. עברתי ניתוחים, כריתות, אכילה רגשית, שינויים בגוף ובנפש. אז מי אני עכשיו? מה נותר ממני? אלה השאלות שאני שואלת בשיר. וכנראה גם את עצמי."
הקליפ לשיר ״יפה שלי״ שהוקרן בטיימס סקוור בניו יורק ספרי איך זה קרה?
" אתה מדבר על פודרוסה , זה השיר שלי בספרדית״
איך זה קרה?
"שוב אני אגיד לך, מאז שאני ילדה, אני מדמיינת את הקליפים שלי, בטיימס סקוור, בוא נתחיל מזה, המוח לא יודע להבדיל, בין דמיון למציאות, בוודאות, אז כן, אני עושה מדיטציות ומניפסטינג שזה (לדמיין איך זה להרגיש בזמן של מציאות) שאני רוצה שתגיע אלי, אבל אני לא רק מדמיינת אני גם הולכת ועושה.
אז הוצאתי שיר. רציתי את מטרו ,שעבד עם נועה קירל ואליעד ועוד רבים בארץ ובח״ול שמצא חן בעיני הכישרון שלו. אמרתי לעצמי, נכון אני לא נועה קירל אבל גם אני יכולה לפנות אליו.
אני כותבת בספרדית, ופניתי אליו, עשינו פגישה, והוא מאוד אהב את הקטע שלי וכתבנו שיר ביחד, תוך חמש דקות, על הפגיעה המינית שעברתי, רק בספרדית, עכשיו הוא נתן לשיר קצב, נורא נורא כיפי, כזה פתאום, וזה היה נורא כאילו, הפוך על הפוך, מילים לא פשוטות, אתה יודע, כזה כמו My name is Luka, כזה, שירים כאלה שהם נורא קשים אבל עטופים באיזו עטיפה פופית, וזה עבד, זה היה רגטון פופי כזה. וזה הגיע לטיימס סקוור.
התקשרתי לחברים טובים שלי, מייקל לואיס ונינה מרוקדים עם כוכבים, אמרתי להם שאני רוצה אותם להפקה תוך 24 שעות ושאני רוצה להקדיש את זה לנובה. כי אמרתי השיר מדבר על משברים, על זה שאני חייבת להשלים עם העבר שלי ולהתקדם, אני חייבת להתחזק, כי כל מה שבא לי זה רק לבכות ולבכות ולבכות אבל זה לא יכול לקרות, נכון?
אז המשבר של שביעי לאוקטובר פגש אותי במקום הזה, החלטתי להקדיש את זה לנובה. ההחלטה הזאת היא מה שגרם לזה להגיע לטיימס סקוור כי בעצם היו שם אנשים שמאוד רצו שהמסר הזה יגיע כמה שיותר רחוק. הכיווץ בבטן הכי חזק של הקליפ, שמייקל ונינה נוסעים לנובה בבגדים של המסיבה ואז כאילו מבינים שמשהו קרה, זה כזה קליפ מאוד מאוד ארטיסטי כזה"
אני מניח, כאילו, שזו לא חוויה קלה לנסוע למקום הזה פיזית
לא נסענו למקום פיזית, פשוט עשינו את הדרך לנובה בכבישים, ושמנו שלטים.
עברו עליי שלוש שנים מאוד קשות, אבל, אתה יודע מה, אני מרגישה שכל פעם שאני מקבלת איזה פטיש על הראש אני אצא מזה. כאילו הרי כל משבר הוא כמו רעידת אדמה והוא מרסק את כל מה שהיה לפני זה. יש לי אופציה, או לקום מזה יותר חזקה או פשוט לא לקום מזה. ואני בחרתי כל פעם לקום בטרנספורמציה עוד יותר טובה מקודם.
אחת הנקודות הבולטות ביותר בהרצאותיה של דנה שלום כהן, היא האופן שבו היא מצליחה לשלב את כל היכולות שלה ואת עולמות התוכן שמהם היא מגיעה – שיווק, מוזיקה, התמודדות עם תקיפה מינית, מחלת הסרטן, והיכולת להתגבר. אבל יותר מכל, היא רואה בהרצאות כלי להעצמה נשית.
"כן, נכון," היא אומרת, "המטרה שלי היא להשמיע את הקול שלי בשביל נשים אחרות."
"כמו שניהלתי עובדים, ככה ניהלתי את המחשבות שלי," היא מספרת. "ידעתי שאני חייבת לזהות מתי הקול הפנימי שלי פועל נגדי, ולהתייחס אליו כמו לעובד בעייתי."
שלום כהן חוזרת לתחילת דרכה המקצועית – לתפקיד הבכורה שלה כמנהלת שיווק של קאדילק ישראל, מיד לאחר סיום לימודיה. "הגעתי לשם ישר מהבינתחומי, ילדה אחרי תואר, וישבתי מול אנשים שעובדים שם עשרים שנה. באתי עם רעיונות גדולים, היה לנו יעד מטורף של 300 רכבים במקום 30 בחודש. הסתכלו עליי כאילו אני לא נורמלית. מבחינתם, אני רק ילדה עם חלומות."
את אותה סקפטיות שנתקלה בה בעבודה, היא מדמה להתמודדות עם הקול הפנימי שבא להוריד אותך ברגעים הכי קשים.
"הקול הזה בראש אומר לך: 'עזבי, מישהי אחרת תגדל את הילדים שלך. את קיבלת סרטן, את הולכת למות. למה את בכלל מתאפרת? למה את קמה?'" היא משתפת.
"ואני אומרת לא. הקול הזה הוא לא אני. אני בוחרת מה לחשוב, איך להרגיש, ואיך להגיב."
"אם זה היה עובד שלי בקאדילק, הייתי שולחת אותו להרבה נסיעות לבאר שבע שלא יפריע לי בישיבות החשובות. ואם זה הקול שבראש, אני שמה לו גבול. אומרת לו זו לא האמת. קיבלתי את הסרטן הזה כדי להפוך להיות מאושרת יותר. בזכותו הבנתי מה יושב אצלי בקופסה השחורה. בזכותו נחשף גם הסיפור של התקיפה המינית, ואני הולכת להיות לא רק אמא אלא האמא הכי טובה, הכי שמחה, הכי נוכחת."
איך בעצם נולד השם של ההופעה דנה קמה?
"דנה קמה, נולדה קודם כל מזה שהילדה שבתוכי התעוררה. נתחיל מזה, דנה הקטנה התעוררה פתאום בוקר טוב אנחנו יוצאים החוצה להגשים את החלום שלך, מוזיקה. אני הגדולה נותנת לך הקטנה יד .
והיא נופלת וקמה, נופלת וקמה. זה מדויק לי השם, כי אני חושבת שעוצמה של בן אדם נמדדת לא רק בהצלחות שלו, אלא בדרך שהוא קם מכישלונות וממשברים. בחיים שלי נפלתי הרבה וקמתי הרבה וזה שאני דנה קמה, זה מה שעושה אותי מי שאני.
אני מבינה שכל מה שקורה לי, קורה לי כדי שאני אהיה עוד יותר בטוב ועוד יותר בטוב. אז אני מנסה להסתכל, אני מנסה להבין מה אלוהים רוצה ממני, ואיזה שיעור הוא מנסה ללמד אותי.
כשאני מסתכלת על הדברים בצורה כזאת, אז יש לי הרבה יותר מוטיבציה.
להגיד לך שזה קל? לא. כל פעם שאני נופלת ואני מתרסקת, כואב לי, אני בוכה, אני לא מצליחה לצאת מהמיטה שבוע, אני כותבת את זה, אני צועקת את זה, אני שרה את זה, הכל. אבל ברגע שאני מסכימה לקבל את הכאב, ולהרגיש אותו, עצם הרגשת הרגש היא עצמה היא נותנת ריפוי.
ואז נשאר לי רק לנהל את המחשבות בראש ואני שוב יוצאת החוצה חזקה יותר לעולם."
צילום- קרינה קובלנקו | סטיילינג- תהילה קרילקאר | מעצבים- אלמביקה, משכית, זוהר סימון, אלמה בנמל, שלי דהרי
| איפור- שיר אגמי | שיער- אפיק אלון
Comentarios