שלי שוורץ: "יש כוח דווקא בלהראות את הפצע, לא רק את הפילטר"
- מערכת ניוריויסטה
- 18 hours ago
- 10 min read
Updated: 5 hours ago
מערכת ניוריויסטה | ראיון | 4 בנובמבר 2025
שלי שוורץ עוד חודש בת 26, מראשון לציון, נשואה טרייה ומלאה בהתחלות חדשות. את שלי שוורץ כמעט כולנו מכירים מהרשתות החברתיות, אחת מאותן נשים שמצליחות להעביר תחושת חום, יופי אמיתי ונשמה חשופה גם דרך המסך. אבל מאחורי התמונות המושלמות והסטוריז הנינוחים, מסתתרת אישה שעברה לא מעט התמודדויות בדרך אל הביטחון בעצמה. בשנים האחרונות הפכה שלי לדמות בולטת בעולם הדוגמנות ויצירת התוכן וכעת היא גם מתחילה דרך חדשה כמעצבת פנים, תחום אליו הגיעה לגמרי מהלב.
הבחירה בתחום עיצוב הפנים נולדה כמעט במקרה, היא מספרת. "זה התחיל מהרגע שעברנו דירה. פתאום קלטתי כמה אני נהנית לעצב, לבחור חומרים, להרגיש את האסתטיקה של הבית. הבנתי שאני פשוט אוהבת את זה. זה בא לי טבעי, אמרתי לעצמי, זה הכיוון שלי עכשיו."
“אני אומרת לעצמי 'וואו, אני לא מאמינה שהייתי יוצאת ככה מהבית'."
שלי שוורץ נולדה וגדלה במרכז הארץ, ילדה ישראלית שגרתית לכאורה אך כזו שנשאה עימה גם את המטען התרבותי שהוריה הביאו מברית המועצות. היא מתארת את ילדותה כ"ילדות סובייטית מועדנת", חינוך מוקפד אך חם, כזה שלא הכתיב ציפיות מוגזמות ולא כיוון אותה למקצועות "נכונים" או למרוץ להישגים. “הייתה לי ילדות רגועה,” היא אומרת, “לא לחצו עליי להיות רופאה, נתנו לי לבחור את הדרך שלי.”
בגיל שמונה חוותה את גירושי הוריה ובהמשך חייה נחשפה לפרק חדש ומורכב במשפחתה, אימה יצאה מהארון והקימה זוגיות חדשה עם בת זוג בעוד אביה פתח דף חדש בפרק ב' משלו. היום, היא מדברת על שניהם באהבה ובביטחון מלא “שניהם בריאים, שלמים, ואני בקשר מדהים איתם.”
היא נראית כמו מישהי שתמיד הייתה שלמה עם עצמה– בטוחה, קורנת, נינוחה מול המצלמה. אבל מאחורי הדימוי הזה מסתתרת מציאות שונה, כזו ששלי שוורץ לא ניסתה להסתיר. להפך, היא בחרה לחשוף אותה.
כשהיא מדברת על השנים האחרונות, הקול שלה רך אבל יש בו גם יציבות של מי שכבר למדה לעבור דרך הסערה. “הכל התחיל מהמלחמה,” היא אומרת.
היא מדברת על התקופה ההיא, על המלחמה, על הלחץ שהגיע איתה, על הגוף שלא מצליח לשקר. אבל תוך כדי הסיפור שלה קשה שלא להרגיש איך הוא מהדהד עמוק יותר, כמעט כמו שיקוף של כולנו. מדינה שלמה שחיה על הקצה כבר כמה שנים, בין מגפה למלחמה, בין חדשות מטרידות לאובדן שקט פנימי. יש משהו במילים של שלי שמספרות לא רק עליה, אלא על דור שלם של צעירים וצעירות בישראל שנאלצים להתמודד עם מציאות מתוחה, רוויית חרדה, שמשפיעה לא רק על הנפש אלא על כל תא בגוף.
“הוא התחיל מהמלחמה,” היא מתחילה לספר, “הגוף חווה סטרס, ממש. גם אם ניסיתי להתנתק מחדשות ודברים כאלה, זה עדיין השפיע. אצלי לחץ רואים מיד, אין לי דרך להסתיר. חוויתי אקנה נוראית.” היא עוצרת לרגע, נזכרת איך דווקא אז, כשהעולם כולו עצר מלכת, היה לה “קל” יותר להתמודד. “זה היה קל מבחינת התעסוקה, כי גם ככה לא הייתה עבודה. לא הרגשתי שאני לבד בבית כשכולם בחוץ. כולנו היינו באותה סירה.”
אבל כשהיא מסתכלת היום על תמונות מאותה תקופה, משהו בה נדהם. “אני אומרת לעצמי 'וואו, אני לא מאמינה שהייתי יוצאת ככה מהבית'. הייתי חייבת כל פעם להתאפר, להסתיר. זה היה בדיוק בזמן יום ההולדת שלי, ממש כשפרצה המלחמה. היום, לא הייתי מסוגלת לצאת ככה. לא פיזית, לא נפשית.”
כאן, קשה להתעלם מההקשר הרחב יותר. בשנים האחרונות, העם כולו חי בתוך שגרת חירום מתמשכת, מגפה עולמית, מלחמות, חרדה ביטחונית, חוסר יציבות כלכלית. כל זה מחלחל פנימה, גם אם לא תמיד אנחנו שמים לב. שלי, בדרכה הרכה והישירה, פשוט אומרת את מה שרבים מרגישים אבל פחות מעזים לנסח: הגוף מגיב למציאות. “גם אם הראש אומר ‘אני בסדר’, הגוף מספר את האמת. הוא לא משקר.”
כשאני שואלת אותה אם החשיפה שלה ברשת אותה פתיחות נדירה סביב הנושא עזרה לה להרגיש בנוח יותר, היא מהנהנת. “אני רציתי לשתף. זה היה לי חשוב. לא חוויתי דבר כזה בתור ילדה, זה היה חדש לגמרי. ובמיוחד בתור מישהי שמתפרנסת מהמראה שלה זה לא פשוט. אבל דווקא בגלל זה רציתי ליצור מרחב בטוח, להגיד לקהל שלי: תראו, זאת אני. אני לא מתכוונת להסתיר, לא מתכוונת לשקר. גם אם אתם מרגישים ככה זה בסדר. זה טבעי, וזה עובר. ויש דרכים לטפל בזה, גם מבחוץ וגם מבפנים.”
יש משהו כמעט חתרני באופן שבו שלי מדברת על פגיעות. בעולם שבו הדימוי המושלם נשמר בקפדנות, היא מציעה אמת פשוטה של פצע, של עור אמיתי, של רגש. אולי זו גם הסיבה שהיא מסרבת להגדיר את עצמה רק כדוגמנית. “אני יוצרת תוכן, אני אדם שחי את זה,” היא אומרת. “אני לא רואה את זה כעבודה נפרדת, זה חלק ממני, מהחיים שלי. פעם זה יבוא על חשבון הדוגמנות, וזה בסדר. אני לא חייבת להיות גם וגם. מספיק שאני שלמה עם זה.”
במהלך השיחה שלי עם שלי ברור שמדובר במערך של אתגרים אישיים שקשורים גם למקצוע שלה וגם לחיים הפרטיים. היא מספרת שכשהייתה צעירה מאוד הביטחון העצמי כמעט ולא היה קיים והחזרה לשגרה אחרי המלחמה הציפה מצבים שבהם נאלצה להתמודד עם מציאות לא פשוטה. “היו מקרים שהייתה לי התפרצות ערב לפני צילומים חשובים,” היא מספרת, “לא הייתה לי ברירה אלא לבטל. אני שולחת הודעה למאפרת ‘לצערי נאלצת לבטל’. אין ברירה, יש דברים שלוקחים על זה בחשבון אבל אני לא כועסת על עצמי או על המצב. זה מה שקרה וממשיכים הלאה.”
היא מדגישה שההתמודדות עם ציפיות התעשייה הייתה מורכבת עוד יותר כשעבדה בחו"ל. “למזלי, כבר עבדתי עם חברות שמכירות אותי שנים, הן ראו אותי בכל השלבים – גם כשהייתי צעירה עם ‘baby face’, גם כשעברתי שינויים בגוף. הן קיבלו אותי גם עם כל השינויים,” היא אומרת. אך במקומות שבהם לא הכירו אותה, האתגרים היו קשים יותר. “הם אומרים לך ישר ‘יש לך פנים שמתאימות לביוטי, אבל יש פצעים’ וזה לא היה בשיא, רק בקטנה. יש ציפיות, אין מה לעשות. ברגע שנכנסת לעולם הזה, את יודעת שלפעמים את צריכה להציג משהו שלא ממש אפשרי לבחורה ממוצעת.”
הציפיות של עצמך זה משהו שמאוד השפיע?
"זה בהחלט הפריע לי, מאוד אפילו. כל החיים שלי אני מתמודדת עם זה שאני לא תואמת את המודל מבחינת מידות או שיש לי פצעים, אבל אם אתחיל להתעסק בכל פעם בדברים שאין לי ממש דרך לשנות, לפחות לא בטווח הקצר, זה לא יעבוד עליי יותר זו עבודה עצמית."
“אני עשיתי טיפולים, פרופסות, שימוש במוצרים, בטח. אני לא חושבת שאפשר לצאת מהמצב הזה בלי לעשות באמת איזשהו טיפול.”
היא מוסיפה המלצה חמה: “רציתי להמליץ על חוה זינגבוים. עברתי שלושה ארבעה חודשים של טיפולים גם במרפאה וגם בבית. לא מדובר בטיפולים אקסטרימיים, פשוט טיפולי פנים מאוד מאוד טובים. בעזרת ההתמדה וביחד עם עבודה על הקטנת סטרס, זה באמת עזר לי.”
שלי מסבירה שהסיבה לכך שהנושא כל כך מורכב אצלה היא גם הורמונלית. “זה משהו שבא מבפנים ואני צריכה לדעת לייצב את זה גם מבפנים וגם מבחוץ. כשעובדים על טיפולים, הרגלי חיים, התמודדות עם סטרס , זה יוצר תוצאה שהיום אני מודה עליה מאוד.”
את התמודדת עם זה בפן הנפשי?
"אני לא יכולה להצביע על משהו אחד ספציפי אבל אני כן יכולה להגיד שהיום אני בן אדם שמאוד מדבר על הבעיות שלו, אני בודקת אם יש דרכים לעבוד על זה. הגוף בסוף הוא שיקוף של מה שאנחנו מרגישים בפנים וברגע שאני אדע לעבוד על הפנימיות שלי, לדעת שאני טובה מספיק, שאוהבים אותי, שזה בסדר, אני לא תלויה בתוצאות שלי אלא אני עושה את הכי טוב שלי ומה שייצא ייצא. באיזשהו מקום זה שחרר לי איזשהו משהו והתחלתי לעשות דברים שאני אוהבת, דברים שאני טובה בהם. אם זה לעשות ספורט ואם להשתדל לאכול בריא וגם אם אני הולכת שוב למסעדה ובא לי משהו אז אני אוכל. זה לחיות במין איזושהי השלמה עם הגוף שלי שזה בסדר אני יודעת שמה שיש לי היום זה מספיק אני לא מנסה לשאוף לי יותר מזה ושם זה שחרר את זה משהו."
בעולם התוכן הדיגיטלי של היום, שיתופי פעולה הפכו לאבן יסוד עבור משפיעניות ודוגמניות כאחד. במהלך השיחה עם שלי, ברור שהנושא הזה מעלה הרבה מחשבות ותובנות על המקום שבו אמינות, מקצועיות ואותנטיות נפגשות עם פרנסה והזדמנויות. השיח החברתי, שמלווה כל מי שפועלת ברשת, כולל אתגרים מוסריים וערכיים, איך לבחור את המותגים הנכונים, מתי לומר כן, ומתי להניח לצד. מצד אחד, יש את הרצון להציע לקהל חוויות והמלצות אמיתיות, מצד שני, יש את הדרישה הכלכלית והמנטלית להתמיד ולהופיע, להיות נוכחת, לקדם, ולתת ערך.
שלי מספרת שהבחירה להיות פתוחה עם הקהל שלה, בין אם על קשיים אישיים או על סודות מקצועיים, הייתה צעד משמעותי מאוד. היא מקבלת הודעות של תודה, לפעמים על דברים קטנים, סלפי בלי פילטר, סטורי לא מתוכנן והן חזקות יותר מכל פרסום מסחרי. “אני פתאום קיבלתי הודעות מבנות שאמרו תודה שאני משתפת את זה,” היא מספרת. “זה לא חייב להיות סטורי על אקנה או משהו משמעותי במיוחד, לפעמים זה משהו קטן, וזה מספיק כדי ליצור חיבור אמיתי.”
כאן, בעומק הסיפור שלה, מתגלה תפיסה ערכית שמובילה אותה בכל בחירותיה: לא מדובר רק על המראה החיצוני או על הצלחה מקצועית, אלא על השלמה עצמית, על מסר חינוכי-אישי שהיא מעבירה לעצמה ולסביבה שלה. “אני חושבת שזו השלמה עצמית, משהו שאני מנסה ללמד את עצמי כל יום. וזה משהו שאני רוצה להעביר גם לילדים העתידיים שלי, וגם לחברות שלי. לא משנה מה אתה עושה, באיזה תחום, תעשה את הכי טוב שלך, זה מספיק. אתה טוב מספיק.”
אבל לצד המסר הזה, יש הבנה עמוקה של הדינמיקה התעשייתית שמעצבת את עולם היוצרות תוכן. היא מדברת על הלחץ המוטל על משפיעניות , כל אחת מנסה לבנות לעצמה קהילה, ליצור נאמנות ואמון, ולעתים החובה לקדם מוצר חדש שוב ושוב יוצרת קונפליקט פנימי. “זה כבר מרגיש שכל אחת בונה לעצמה קהילה,” היא מסבירה. “וזה מאוד חשוב , אני רוצה שהקהל שלי יהיה אנשים עם ערכים דומים לשל שלי. כשמתחילים לפמפם כל הזמן מוצר אחר, זה קצת הורס את האמון של האנשים, את האמון שהם נותנים בך. בגלל זה אני אישית פחות אוהבת את זה.”
אבל בתוך כל זה יש גם פרספקטיבה ריאליסטית ומעשית. היא מבינה שהפרנסה היא חלק מהמשוואה ושכל אחת מחליטה איך לשלב את הערכים שלה עם המציאות הכלכלית. “בסוף כל אחת עושה מה שהיא רוצה, כי זו פרנסה. זה לא שונה מלהיות פרסומת למותג גדול. כל אחת לוקחת את זה בדרך שלה.”
מה שמעניין כאן הוא איך שלי מצליחה לאזן בין האותנטיות האישית לבין עולם תובעני, שבו כל בחירה נמדדת בציפיות הקהל, בערכים של הקהילה ובצורך להתפרנס בכבוד. דרך העדינות והשקיפות שלה היא מציגה דוגמה חיה למי שמחפשים לשמור על כנות עצמית בעולם שבו הרבה פעמים נדרשת אשליה של שלמות או פרסום מסחרי מיידי. זו גם ההבנה שלה שיכולה להוות השראה, לא רק בתחום האופנה או היוצרות תוכן, אלא בכל תחום שבו יש אתגר לשלב ערכים אישיים עם דרישות חיצוניות.
היו שיתופי פעולה והפקות שלא הסכמת להם?
"אמרתי לא למלא חברות. דברים שהם יותר מיניים או יותר אינטימיים ואני הרגשתי שאני אישית פחות רוצה את זה בעמוד שלי, או מותג למשל של מוצר שיער שפנה אליי, אני לא אגיד את שמו, ששלח לי מוצר וניסיתי אותו ולא התחברתי, הוא היה יקר מאוד ולא הרגשתי שהוא נותן כאן איזה תמורה ואני לא הייתי קונה אותו, אז לא הייתי ממליצה לאחרים לקנות אותו אז אמרתי לא."
את חושבת שתעשיית האופנה השתנתה בגלל המדיה החברתית לטובה או לרעה?
"לטובה, זה פתח מקום לכולם. זה לא משנה מאיפה את בעולם, זה לא משנה מה המעמד הכלכלי שלך, אם יש לך גנים של אימא דוגמנית שהביאה אותך לזה. זה כבר פתוח לכולם, גם לאלה וגם לאלה וזה גם קצת שינה את המודל. פתאום את רואה בנות יותר צבעוניות, את רואה יותר מלאות, יותר זה, יותר זה, כאילו ממש את רואה את כל הגוונים. אני אישית עפה על זה, כשאני פתאום רואה בתצוגת אופנה את כל הסוגים שכפעם זה היה משהו אחד מאוד ספציפי. בסוף זה משפיע לנו על על הדור הבא, אז אני שמחה שהוא מקבל קצת יותר דוגמאות."
בעידן שבו בינה מלאכותית נכנסת כמעט לכל תחום יצירתי, גם עולם הדוגמנות לא נשאר מאחור. בשבועות האחרונים ניתן לראות קמפיינים גדולים של מותגים מוכרים בהם מופיעות דוגמניות שנוצרו כולה בעזרת AI– פרסומות ריאליסטיות שמנסות לשחזר את הפנים, ההבעות והגוף האנושי באופן מושלם, אך יחד עם זאת, כמו שמבהירה שלי שוורץ, משהו אנושי ואותנטי תמיד נשאר בלתי ניתן להחלפה. היא מספרת לי "זה מרתיע בכלל בכל התחומים, כאילו כל תחום שתלכי עכשיו יגידו "מה אבל כבר יש אפשר להחליף את זה", זה מרתיע. אני אישית פחות מתחברת לזה, כי אני חושבת שהעיניים זה חלון לנשמה, אי אפשר לזייף את זה. אני כשאני רואה פרסומת AI ריאליסטית, ככל שתהיה, אני רואה שאין שם משהו אמיתי ואני אישית פחות מתחברת לזה. אני חושבת ש‑AI יש לו כוונות מאוד טובות בתחומים אחרים, את הדברים האנושיים תשאירו לנו."
כשהיא ממשיכה לדבר על ההשפעה של התופעה על האותנטיות בעבודה עם מותגים, ברור שיש לה גבולות ברורים של מוסר מקצועי ואמינות. "כן, אני חושבת שמראש כשאני מכוונת לעבוד עם מותגים שאני מאמינה בהם, שאני בעצמי הייתי קונה אותם, שאני הייתי ממליצה לחברה או לאימא שלי, אני חושבת שיש לזה מקום. בסוף האינטרס של כולנו הוא לעשות כסף, להתפרנס בכבוד, אבל בכבוד, לא על חשבון זה שאני ממליצה על משהו שלא הייתי קונה בעצמי או משהו שיכול חלילה להזיק למישהי. אז יש לזה את הגבולות ואני חושבת שכל אחד צריך לעשות עם עצמו את החשבון הנפש אם הוא שלם עם העבודה שלו."
שלי נישאה בקיץ האחרון לבכיר ליבה, יזם הנדל"ן דניאל ניסים, השניים נישאו באולם האירועים דואאה בראשון לציון שבסטורי מספרת שהיה המקום היחיד שהשניים הלכו לראות.
התחתנת לא מזמן, קודם כל מזל טוב איך מרגיש המעבר מזוגיות לנישואים?
"האמת שאין הבדל אני חושבת שההבדל היותר גדול היה כשעברנו לגור ביחד ששם פתאום התחלתי באמת לגלות את הבן אדם. אני ברוך השם כבר מכירה אותו אז לא גיליתי שום דבר חדש אבל זו תקופה שהיא פשוט מלאה בפרפרים והיא מרגשת. זה פתאום התחלה חדשה, פתאום עושה מלא שיחות שפעם לא היו רלוונטיות והיום הם כן. אני רק מרגישה יותר ריגוש לשלב הבא אבל שינוי לא הרגשתי. טפו טפו."
מאושרת?
"אני מצאתי את אהבת חיי."
מה החלום שלך?
"אני רוצה כל בוקר להרגיש שאני עושה את מה שאני עושה ושאני אוהבת אותו. זאת אומרת זה לא משנה לאיזה כיוון אני אלך ואם אני רוצה להיות רק יוצרת תוכן או להיות מעצבת פנים או להיות גם וגם או לטייל מסביב לעולם או להיות אימא במשרה מלאה, אני רוצה שהחלום שלי שאני קמה בבוקר ואני אוהבת את מה שאני עושה שאני שלמה ואני בטוחה שכל יום זה משהו שישתנה אבל בעיקר שכל תקופה יהיה לה את היופי שלה."
סוכנות- LACE | צילום- הדר בן דור | מנהלת הפקה- עדן סעדה | עוזרת הפקה- טאי כהן | סטיילינג- אופיר וינדרייך | בגדים- עדי קרני, קיאן, שירה ספיר חן, לין רכניץ | תכשיטים- נוני תכשיטים, ATELEIA | צלמת סושיאל- אפרת נגאוקר
Comments