החיפאי שכבש את הוליווד: אריאל לביא משנה את חוקי המשחק בקולנוע הבינלאומי.

מאת מערכת ניוריויסטה | ראיון | 14 ביולי 2025

אריאל לביא, בן 30, חיפאי במקור, חי עד לא מזמן ברומא וחזר לאחרונה לישראל, לפחות לביקור. הוא מפיק ותסריטאי בינלאומי, כזה שפועל במקביל בחמש יבשות, מחזיק באמתחתו 131 פרסים רשמיים וחולק שולחן שיפוט עם כוכבי קולנוע הוליוודיים.

הוא הפיק סרטים בארה"ב, מקסיקו, ניגריה, איטליה וישראל. סרטים שחדרו לעשרות מדינות, כולל מדינות מוסלמיות, ושזכו להקרנות בבמות נחשבות כמו התיאטרון הסיני בלוס אנג'לס. שמו הופיע במגזינים כמו Playboy, Sky, Billboard, L’Officiel ו-Hollywood Life, Flaunt, ובין לבין הוא גם שופט בפסטיבלים נחשבים, בעל חברת הפקה עצמאית במיאמי וכותב קבוע במגזינים בינלאומיים.

בכתבה הזו תמצאו את הסיפור המלא שמאחורי השם: איך הכול התחיל, איך בונים קריירה בינלאומית בלי גב, למה הוא מעדיף לעבוד בחו"ל, מה באמת קורה מאחורי הקלעים של הפקות זרות, ומה דעתו על התקשורת הישראלית שלא תמיד שמה לב.

סטייליסטית- אנסטסיה יוקובובה | איפור- מריה גורלובה | צילום- מריה ויבור

"אני עושה דברים חריגים מאוד, ומייצג את ישראל בצורה מדהימה על הזירה הבינלאומית."

מאחורי ההצלחה הזו עומדת דרך יוצאת דופן, שהחלה בגיל 15 שיחק בתיאטרון הסטודיו שהוא תיאטרון הפרינג' בחיפה המשיכה בלימודים בלי שטרסברג בלוס אנגלס, בקורסים לתסריטאות באוניברסיטאות בבריטניה והפכה בתוך שש שנים בלבד למסע הפקות חובק עולם, שמקיף ז'אנרים, שפות, תרבויות ושווקים.

אז למה בכלל להפיק?

"מה שגרם לי לקבל את ההחלטה להפיק זה ההבנה הפשוטה: שאם אני לא אצור את הסרטים בעצמי, אני לא אגיע לשום מקום. זה לא היה חלום, לא ידעתי בכלל מה זה אומר להיות מפיק סרטים בינלאומי. פשוט ידעתי שאני חייב ליזום. והתחלתי. משם, זה התגלגל הרבה מעבר למה שדמיינתי."

ומה שהתחיל מרצון פשוט להתקדם, הפך לאימפריה קטנה של תוכן עצמאי. הסרטים שלו לא רק זוכים בפרסים הם מוקרנים בתיאטראות החשובים בעולם, מעוררים שיח, ומציבים אותו בחזית ההפקה העצמאית הבינלאומית.

הוא שופט בפסטיבל סאנסט בלוס אנג'לס, בפסטיבל Hollywood Screenings, ובאוקטובר הקרוב גם בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של מערב לונדון, לצד שחקנים כמו מועמדת האוסקר קרלה סופיה גסקון (אמיליה פרז) והכוכב הבריטי קווין מקנלי (שודדי הקאריביים). בנוסף, יכהן כשופט גם בתחרות מיס אנגליה.

"זה מטורף. להיות לצידם בלונדון זה לתפוס את הראש ולא להאמין."

אבל לביא לא רק שופט הוא גם שחקן פעיל בזירה. כמי שייסד את חברת ההפקות הבינלאומית Lavi Company במיאמי, הוא הפיק סרטים במקסיקו, איטליה, ישראל, ארה״ב וניגריה. לעיתים הוא משקיע בהם מכיסו, לעיתים הוא מגייס משקיעים, ותמיד הוא עומד על רמת דיוק כמעט כפייתית: שחקנים מוכרים, צוותים נכונים, נושאים בוערים, והפצה חכמה לפסטיבלים.

למה בחרת לחיות בחו"ל?

"כי תשמעי, בסופו של דבר בתחומים שאלו אני מאוד מכבד את התעשייה בארץ, אבל בתור אחד שעשה סרטים גם בארץ וגם בחו"ל, ההבדלים משמעותיים. בגישה לתחום, בכבוד שהתחום הזה מקבל, בתקציבים כמובן, וגם ברמה. אין מה לעשות הרמה של התכנים שם הרבה יותר גבוהה. וזה בסדר. יש לנו מקום להשתפר, ואנחנו יכולים להיות יותר טובים. אבל יש לנו פוטנציאל, זה ברור."

מה עם ישראל? אתה מרגיש הכרה כאן?

“אולי בתקשורת לא מכירים אותי, אבל בתעשייה כן. עבדתי עם השמות הכי גדולים — צחי הלוי, גילי איצקוביץ', אריק זילברמן, מי-רן מנקס. גם עוקבים אחרי בארץ שמות גדולים. נוסף לעוקבים בארץ , יש לו עוקבים מפורסמים מהשורה הראשונה בחו"ל . אחת הבולטות היא הדוגמנית והגברת הראשונה של צרפת עד לא מזמן - קרלה ברוני. גם אז כן, אני מרגיש הערכה. אני מאמין שהתקשורת גם בקרוב תדע מי זה אריאל לביא, בדרך כזו או אחרת כי אני עושה דברים חריגים מאוד ואני מציג את ישראל בצורה מדהימה על אותה זירה בינלאומית."

ההצלחה של אריאל לביא לא נולדה במקרה היא תוצאה של דיוק, התמדה ושיטה סדורה שהוא בנה לעצמו עם הזמן. הוא אולי התחיל בהפקות קטנות, הרחק מישראל, אבל מהר מאוד הבין שיש לו יכולת יוצאת דופן לא רק ליצור סרטים איכותיים, אלא גם להפיץ אותם בצורה אסטרטגית שמביאה תוצאות.

הוא לא מסתפק רק בלספר סיפור טוב הוא יודע בדיוק לאן לכוון אותו. "יש לי שיטה," הוא מסביר, "אני עובד עם פסטיבלים, מכיר את כולם. אני יודע בדיוק איך להגיש, איך לדייק את הסרט ואת הבחירות, כדי שיתקבלו יותר בקלות." מבחינתו, זו כבר לא רק הפקה זו אמנות בפני עצמה. אמנות ההפצה.

ולמרות הקשרים שהוא מודה שיש לו, הוא מקפיד להבהיר: זה לא הסוד. " כמובן קודם כל איכות הסרטים היא מצוינת, וזה מה חשוב."

להפיק סרט בגיל צעיר זה לא דבר פשוט. זה מרתיע?

"גיל זה שטויות. מה שחשוב זו התשוקה. אני שואב השראה מקולנוע הוליוודי, בריטי, איטלקי ומשם בונה את השפה שלי. אני לא רוצה להיות דומה לאף אחד אחר. אני משתדל להיות כמה שיותר ייחודי, וזה מה שמנחה אותי."

היו אתגרים בדרך?

"אז האתגרים היחידים בעבודה במדינות ובתרבויות שונות זה באמת, כמו שאת אומרת להסתגל לתרבות אחרת זה דבר לא קל אבל אני מצליח בזכות זה שיש לי מנטליות בינלאומית ושהאנגלית שלי מצוינת."

אבל איך מסתגלים?

"מבחינת איך אני מסתגל, אז באמת זה הדברים האלה והיום כבר אין לי בעיה. יש לי תדמית כל כך טובה בחו"ל שאני מספיק הסרטים שאני שולח, הכתבות שיש לי בכמעט כל מדינה ובשפות שונות אז זה מאוד עוזר."

השם של אריאל ממשיך לנסוק, אבל את ההצלחה שלו הוא לא תולה רק בתוכן שהוא יוצר, אלא גם במעטפת. מבחינתו, כל פריים חשוב אבל גם כל אסטרטגיה. "מגזינים מאוד גדולים," הוא מציין," וגם רואים האנשים, עוקבים אחריי באינסטגרם, איזה שמות גדולים עוקבים אחריי באינסטגרם, וזה עוזר. מאוד עוזר לי."

הדרך לשם הייתה רחוקה מלהיות ברורה או מתוכננת. "היום כבר זו מציאות מדהימה, שבניתי אותה באופן מאוד לא מובן. כנראה זה היה קשה מאוד, ואני עדיין בתהליך הזה, וזה כל יום משתדרג."

ובין כל השכבות וההצלחות יש גם את המציאות הפחות זוהרת, בעיקר בתחום שהוא אולי המורכב והקריטי ביותר בעבודתו: כסף. "חלק הכי מאתגר בהפקה זה לגייס את הכסף, במיוחד בישראל," הוא אומר בישירות.

אבל בניגוד לרבים שמחכים שיאמינו בהם, אריאל בחר להאמין בעצמו, ולעשות. "לא משנה כמה אתה טוב בגיוסי כספים, אתה יכול להצליח, ואתה יכול גם לא להצליח. זה מאוד בעייתי, הקטע הזה. אבל אני, ברוך השם, מתגבר על הקשיים האלו. וברוב הסרטים, בהתחלה לפחות, אני השקעתי את הכסף. אז תודה לאל, גם יש לי, יש לי איך להשקיע."

גם היום, כשהוא כבר מגייס תקציבים ממקורות חיצוניים, הקשיים לא באמת נעלמים הם פשוט עוברים שלב. "זה בעצם הקושי הגדול ביותר," הוא מחדד. "אבל ברגע, גם אחרי שאתה עושה את זה, אז יש קשיים אחרים. כמובן שבאמת לפני ההפקה ואחרי ההפקה ואחרי צילומים, כי לדעתי להביא שחקנים ולהביא צוות זה דבר שהוא לא פשוט."

איך אתה בוחר את השחקנים?

"אני רוצה שהכל יהיה מדויק, האנשים שיהיו מדויקים גם מאוד חשוב לי שכמעט כל סרט שלי יש שחקן מוכר אחד ולהביא שחקן מוכר זה אף פעם לא פשוט. גם ההתנהלות עם שחקנים מוכרים היא שונה לחלוטין משחקנים שהם לא מוכרים זה לא פשוט"

ואומנות היא גם לדעת לספר סיפור. כל סרט של לביא נוגע בנקודות רגישות ומעורר תגובות חזקות. "Dangerous Silence", למשל, צולם בניגריה ועוסק בתקיפות מיניות של קטינות באפריקה. הסרט זכה ב־21 פרסים והוקרן באולמות נחשבים בארצות הברית. “כשאמרתי שאני מצלם בניגריה, חשבו שהשתגעתי. אבל מה שאנשים לא יודעים, זה שהוליווד שם היא אחת מתעשיות הקולנוע החזקות בעולם. תקציבים של מיליונים, זה שוק אדיר.”

סרט נוסף, "Metanoia", עוסק בזוגיות לסבית וזכה ב־64 פרסים. כיכבה בו ג'סיקה דקוטה, אחת השחקניות המובילות במקסיקו. לוי גם צילם באיטליה את הסרט Why Her, שעוסק בפוסט טראומה ונקמה, וכרגע נמצא בעריכה. בישראל הפיק את הסרט Unicorns Rainbows, שזכה ב־23 פרסים ועתיד לעלות פלטפורמת סטרימינג "We Short" באיטליה. וגם: הסרט החדש “יום השואה”, בכיכובה של מי-רן מנקס ובליהוק של קרן אלרום ובבימוי של יבגני גראטוול.

“אני מפיק בכל מדינה אפשרית, גם לא בשפה אחת. אני לא רוצה להיות דומה לאף אחד אחר. זה מה שמייחד אותי. זה מה שמאפשר לי להגיע לקהל רחב ולקבל כתבות בכל העולם. התראיינתי ב־22 מדינות.”

בימים אלה אריאל עובד על סרטים ארוכים ואנחנו סקרנים כבר לצפות בהם.

"זה כיף לעבוד עם אנשים גדולים, גם בארץ וגם בחו"ל, באמת לעבוד עם צחי הלוי זה מדהים או לעבוד עם ג'סיקה דקוטה שציינתי, או גם לא רק בתחום הקולנוע, בתחום היחסי ציבור ששם שיתפתי פעולה עם פרז הילטון ועם וכוכבת כמעט מלאכים אמיליה אטיאס ועם כוכבים הוליוודיים נוספים זה באמת כיף גדול."

איך מגיעים לזה?

"כשיש חזון ויש אומץ אז אפשר הכול. אבל בסוף של דבר, זה בני אדם רגילים. זה לא באמת, את יודעת... יש לי עוקבים כל כך מוכרים, ויש לי מכרים כל כך שהם גדולים בתעשייה אבל בסוף של דבר, זה בני אדם. זה לא באמת משנה."

ברזומה של אריאל לביא אפשר למצוא לא רק הפקות חובקות עולם, אלא גם תפקידים כשופט בפסטיבלים בינלאומיים נחשבים. אבל גם אותו נדמה לא כל דבר מצליח להשאיר אדיש.

"כן, נכון, לשפוט עם קרלה סופיה גסקון, זה דבר מדהים ועם קווין מקנלי שני כוכבים כאלה גדולים," הוא אומר, ועדיין שומעים בו התרגשות. קרלה סופיה גסקון היא לא פחות ממועמדת האוסקר של השנה וכוכבת הסרט המדובר אמיליה פרז, שפרץ את הדרך בפסטיבלים השנה וזכה להצלחה מטאורית.

"זה טירוף לשפוט לצידה. אגב, היא ידידה טובה שלי, בלי קשר. אז כשבישרתי לה שאני שופט היא מאוד שמחה ויש לנו קשר מצוין."

גם השותפות עם קווין מקנלי, כוכב סדרת שודדי הקאריביים, היא מבחינתו רגע שיא. "תשמעי, זה להיות... את יודעת לשפוט ביחד עם מישהו שכיכב בשודדי הקאריביים, עם מישהו ששיחק לצד ג’וני דפ... זה משהו שאני באמת תופס את עצמי ולא מאמין. באמת. כאילו, כשאני הולך להיות איתם בלונדון, זה לתפוס את הראש ולא להאמין."

ועל מה הוא מסתכל כשמגיעים לשיפוט? הקריטריונים מבחינתו ברורים ובלתי מתפשרים:

"אני צריך שהסרט יהיה טוב ואיכותי ברמת הסיפור וברמת האיכות הטכנית."

אין ספק שאתה מפיק יחודי.

"שמעי אני מפיק בכל מדינה אפשרית גם לא רק בשפה אחת, זאת אומרת את יכולה לראות אותי עושה סרט בכל שפה אפשרית ואני רוצה לעבוד בכל תעשייה אפשרית כי זה מה שמייחד אותי זה מה שעושה אותי מיוחד, זה מה שגורם לי להגיע לקהל יותר גדול וזה מה שגורם לי לצבור פופולריות במדינות רבות ולקבל כתבות במגזינים הכי גדולים בכמעט כל מדינה אפשרית."

עשית טעויות בדרך?

טעות קריטית האמת שלא עשיתי טעויות אני לא עושה טעויות בדרך כלל כי אני מאוד מאוד מקצועי ויסודי אבל מצד שני אני כן יכול להגיד שאני מאוד מאוד יודע לזהות טעויות בבחירות אנשי צוות. זה קורה לפעמים שאתה תראה בחירת האנשים לפעמים אני משתדל שלא אבל זה יכול לקרות. אבל לשמחתי אני יודע לזהות את זה לפני ולכן אני חותך את זה מאוד מהר."

ומה הלאה?

“עכשיו אני עובר לפרויקטים ארוכים. עשיתי המון קצרים, ועכשיו הזמן לגדול. אני שואף הכי גבוה שאפשר. הוליווד זו המטרה, אבל אני אמשיך לעבוד בכל מקום. "