לראות את האדם – לא את המגבלה: עדן רוצה להיות מפורסמת
- מערכת ניוריויסטה
- Aug 10
- 5 min read
Updated: Aug 11
מאת מערכת ניוריויסטה | ראיון | 10 לאוגוסט 2025
יש חלומות שנולדים בשקט ויש כאלה שצועקים את עצמם החוצה מהלב, מול המצלמה, מול החברה, מול מציאות שלא תמיד יודעת להכיל. עדן בת ה־28, בחורה על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד בינוני־ גבוה, חולמת מאז שהיא זוכרת את עצמה להיות בפרונט: לדגמן, להופיע בטלוויזיה, לגעת ביופי. היא לא חולמת בקטן והיא גם לא לבד.
מאחורי עדן עומדת מירב, אמא שלעולם לא עוזבת את הקו האחורי. אחת שמבינה את העוצמה שיש ברגע שבו ילדה על הרצף מספרת בקול רם וברור: "אני רוצה להיות מפורסמת ולדגמן." עבור מירב, זה היה הרגע שבו הכול השתנה.
"פעם ראשונה שסיפרה על החלום שלה הרגשתי על גג העולם," היא מספרת. "איך בחורה על הרצף יודעת לומר מה היא מרגישה ואיפה היא רוצה להיות."
מאז, היא שם, מלווה, מתווכת, תומכת וגם מתעקשת. כי החלום של עדן, כך מתברר, פוגש מציאות שמסרבת לפנות לו מקום.
"היא תמיד ידעה מה היא רוצה ללבוש," מספרת מירב, אמא שלה, בגאווה שקטה אך נחרצת. "מגיל צעיר, כבר בגן, לא הייתה יוצאת מהבית בלי לבחור לעצמה אאוטפיט. ואם זה לא התאים לה היא לא הסכימה ללכת. היא הייתה מאוד דעתנית על הסגנון שלה."
עדן, מה את הכי אוהבת בעולם האופנה?
"הכי כיף זה הפרסום, המחמאות, להיות יפה, להיות משמעותית. אני אוהבת להתלבש, להצטלם, להיות מי שאני. תמיד אהבתי את זה. זה גורם לי להרגיש שמחה".
מה קורה כשלא הולך? כשאת מרגישה שדוחים אותך?
"זה קשה. לפעמים אני מתבאסת. אבל אמא שלי תמיד מרימה אותי. מדברות, יוצאות, שותות קפה, וממשיכות הלאה".
"יש רגעים של תסכול", מודה מירב. "אבל אני תמיד מזכירה לה שגם אנשים מפורסמים לא תמיד מתקבלים לכל מה שהם ניגשים אליו. והכי חשוב זה לא לוותר לנסות שוב. להמשיך לחלום".
יש משהו בצניעות של מירב שמבליט עוד יותר את עוצמת הסיפור. הסיפור של עדן הוא סיפור של חלום פשוט: להיות יפה, לקבל מקום, חשיפה. אבל, כשהחלום הזה יוצא מפיה של אישה צעירה עם מוגבלות, הוא נתקל בקירות שבמקרים אחרים אפילו לא היו שם.
"כשהיא אמרה לי פעם ראשונה 'אני רוצה להיות דוגמנית', זה ריגש אותי עד דמעות," היא משתפת. "כי לא כל אדם על הרצף מצליח לבטא את הרצונות שלו בצורה כל כך ברורה, כל כך שלמה. זה לא רק שהיא חלמה היא ידעה להגיד את זה. בצורה ברורה, חדה. וזה רגע שלא אשכח."
עדן עצמה נזכרת גם היא בתחושת ההבנה הזו, שמה שהיא אוהבת יכול אולי להפוך לעשייה: "אני אוהבת לראות את עצמי בתמונות. זה מרגש אותי. אני מרגישה יפה. זה עושה לי טוב בלב. אני גם אוהבת שאומרים לי שאני נראית טוב, שזה מחמיא לי. אני רוצה שיראו אותי, שיאהבו אותי."
בין משפטיה של עדן יש רגעי שקט קטנים. הם לא רגעים של מבוכה אלא של מחשבה. כל מילה אצלה מדודה, מדויקת, ודווקא מתוך זה עולים העומק והכנות. לא משחקי תדמית, לא קלישאות של טיקטוק. פשוט אמת.
אבל המציאות, כרגיל, קצת פחות זוהרת.
"שלחנו פניות לסוכנויות אופנה. שלחנו תמונות. לא ענו. כלום. כאילו היא לא קיימת," מספרת מירב. "וזה לא שהיא לא מצטלמת טוב. יש לה נוכחות. היא פוטוגנית. אבל מרגע ששומעים 'על הרצף' נסגרות הדלתות."
בתור עיתונאית אופנה, זה שלב שבו קשה לי שלא לעצור ולשאול למה בעצם? איך ייתכן שבשנת 2025, כשהשיח על הכלה ושונות נמצא בכל פיד, כשמותגים מדברים על אינקלוסיביות, עדיין אין כמעט אף פרזנטור/ית עם מוגבלות בקמפיינים מובילים בארץ?
התשובה, אולי, נעוצה בפער בין הדיבור לבין המעשים. בישראל, יופי עדיין נמדד לפי תבנית ברורה: גוף מסוים, גוון עור מסוים, פרופורציות מסוימות ובעיקר, נורמטיביות. כלומר המראה חייב להיות לא "מאתגר". גם כשיש יוצאים מהכלל הם לרוב שמורים לפרויקטים חד־פעמיים, לא לעמוד הבית של מותג. נדמה שהעין הישראלית עוד לא התרגלה ליופי שהוא לא מובן מאליו.
בעולם, לעומת זאת, מתחילים לראות את השינוי. אמנם לא מספיק אבל הוא קורה.
הדוגמנית האמריקאית סופי הול, שנולדה עם עיוות חמור בפניה, הפכה לפנים של קמפיינים גדולים והצטלמה למגזינים בינלאומיים; מדיסון טורן, צעירה עם שיתוק מוחין, מצולמת עבור מותגים בניו־יורק; אלי גולדשטיין, דוגמנית בריטית בת 22 עם תסמונת דאון, הופיעה על שער מגזין ווג הבריטי והובילה קמפיינים לגוצ'י. הן לא הפכו לשם קוד ל"הכלה" הן הפכו לאייקון.
וכאן, בישראל? עוד לא.
את פריצת הדרך הראשונה עשתה דרך פוסט בפייסבוק. מירב העלתה את התמונות של עדן בתקווה קלושה שמישהו יראה. וקרה נס קטן: מעצבת האופנה של המותג הקוטור הישראלי "בובת מאצ'ו" ובשמה האישי קארין וסילוק יחד איתנו הרמנו הפקת אופנה אמיתית, מקצועית, עם עדן במרכז. לא בתור 'גימיק'. לא כדי לסמן וי. פשוט כי עדן ראויה. כי היא דוגמנית. כי היא כוכבת.
ביום הצילומים, עדן הייתה זוהרת. בשמלות מרהיבות מבית "בובת מאצ'ו", עם שיער מסולסל ומבט מלא ביטחון, היא נראתה כמו דוגמנית שכבר שנים על המסלול. אבל זה לא רק הלוק זו התחושה. היא הרגישה שייכת. כל מי שהיה על הסט הרגיש את זה.
"זה היום הכי כיפי שהיה לי," אמרה לי עדן אחרי שצולמה. "אני רוצה עוד. אני רוצה להצטלם שוב."
תוך כדי הצילומים עיני האם ואנשי הצוות נצצו. "החלום של עדן משותף לכל בני הבית", אומרת מירב. "הם תומכים, מתרגשים מכל דבר שקשור אליה. היו כל כך הרבה רגעים של אושר הופעות על במות, ראיונות, תוכנית ב'קשת 12'. כל פעם מחדש בכי של התרגשות ונחת."
אבל לא כל יום הוא יום של מצלמה. יש גם ימים של שקט, של תסכול, של אכזבה. "יש רגעים קשים בדרך", מודה מירב. "אני פונה להרבה מקומות ולא מקבלת מענה וזה נותן לעדן תחושת אכזבה." אבל בשגרת היום־ יום, הן מוצאות רגעים של תקווה. "מדברות הרבה, יוצאות להתפנק, ולמחרת יום חדש."
וכמו שאמא יודעת האימהות לא נגמרת אף פעם. "אני תמיד שם. מעבירה לה ערכים שתדע שלא תמיד החברה תקבל את השונה, וזה בסדר. שתלמד להאמין בעצמה, להבין שהדרך שלה לא תמיד תהיה קלה אבל היא שלה."
עדן, בינתיים, ממשיכה ללכת בה. לאט, בביטחון, ובסטייל. היא עובדת במשרה מלאה כסייעת בגן ילדים, מטופחת תמיד, מתלבשת בעצמה, אסתטית ורגישה. ועולם האופנה? עדיין חצי עיוור. עדיין לא יודע מה הוא מפסיד. אבל עדן פה כדי להזכיר.
"אם הייתי יכולה לשנות משהו בתעשייה", אומרת מירב, "הייתי פותחת סוכנות לאנשים עם מוגבלויות או משלבת אותם בסוכנויות הקיימות. כל אחד הוא מיוחד בפני עצמו."
יש משהו ברצון הזה, רצון כל כך פשוט, כל כך אנושי שקורא לנו לעצור רגע ולשאול: למה לא? למה עדן לא יכולה להופיע בקמפיין של רשת אופנה גדולה? למה הסוכנויות שותקות? למה רק בשוליים נפתחות דלתות, וגם אז רק בזכות מאבקים של אמהות?
ובסוף, הסיפור של עדן הוא לא רק עליה. הוא על כולנו כחברה, כתעשייה, כא.נשים. הוא על היכולת לעצור ולהביט ביופי מסוג אחר, להבין שגם אם התרגלנו לראות יופי בתבניות קבועות הגיע הזמן לשבור אותן. עדן לא מבקשת רחמים, לא רוצה שיפרגנו לה "בגלל", אלא שיראו אותה פשוט כמו שהיא: אישה יפה, חזקה ושאפתנית שמגיע לה בדיוק מה שמגיע לכל אחת. והיא גם אוטיסטית. זו עוד תכונה מני רבות שיש לה והגיע הזמן שנתאמץ לראות מעבר כי יופי אמיתי, הוא זה שמצליח להזיז משהו בלב. ועדן מזיזה.
צילום- קרינה קובלנקו | סטיילינג- זוהר סימון | דגם של BOOBAT MACHO | איפור- שיר אגמי | שיער- נועה רוזן
Comments